טיפל’ה עזרה

פורסם ב 01.11.19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא סיפור שנקרא “טיפל’ה עזרה” מצאתי אותו בספר “סיפורי חכמה ולב” שליקט וערך אלון רז.

לפני שנים, אי-שם בכפר קטן, חי זוג איכרים. הייתה להם חווה קטנה, כמה חיות משק וגינת ירק. אבל החווה לא הייתה משגשגת במיוחד. הגג היה חסר כמה רעפים, הגדר לא שלמה וירקות מצומקים המתינו בגינה ליד שתיקטוף אותם.

ליל סערה חורפי אחד, בעוד האיכרים יושבים אל שולחן האוכל ולפניהם קערות של מזון פשוט, נשמעה דפיקה בדלת. האיכר פתח את הדלת הכבדה ובפניו ניצב נווד, עוטה מעיל כבד, רטוב וכובע רחב שוליים שכיסה את עיניו. ” התואילו לארח אותי עד שוך הסערה?” ענה האיכר “מזוננו פשוט ודל ולישון תוכל ליד התנור במטבח. נשמח לארח אותך.”

הנווד נכנס אל הבית וישב אל השולחן. האיכרים חלקו עמו את מזונם הפשוט ולאחר הארוחה ישבו שני הגברים ליד האח ועישנו מקטרת. בבוקר קמו יחד ואכלו מעט מזון. הם ישבו סביב השולחן ולאחר כמה רגעים של שתיקה פנה הנווד אל האיכר “כשהגעתי אל החווה לא יכולתי להמנע מלראות שהיא, אם תסלח לי, מוזנחת משהו. אם תסכים, אני מעוניין להציע לכם טיפל´ה עזרה.” האיכר היסס, התבונן באיכרה שעמדה במטבח וראה כי היא מאשרת במבטה את רצונה לשמוע את דבריו של הזר. “האמת היא שיש לנו את מה שאנחנו צריכים אבל לי אין חשק לעבוד. לא מפני שאני עצל אלא משום שאין לי מצב-רוח. בכל זאת, טיפל´ה עזרה אני אשמח לקבל.”

הנווד הזדקף בכסאו, פתח את כנף בגדו ושלף משם מטיל זהב שלם אותו הניח על השולחן. “הנה” אמר “זו העזרה שאני מציע לכם. אם תקבלו אותה, תוכלו להשתמש בה בכל דרך שתבחרו. בתום שנה מהיום אבוא לבקר אתכם ולראות במה הועלתי.” וברגע שסיים את דבריו, הודה למארחיו ויצא משם.

שני האיכרים ההמומים ישבו ליד השולחן ונעצו את מבטיהם במטיל המתכת היקרה. דבר כזה לא ראו מעולם. “אני מציע שראשית נקבור אותו באדמה שמתחת לתנור כדי שלא יגנב ואז נשב לחשוב מה לעשות בו.” וכך עשו. ישבו וחשבו עד שאמרה האישה: “אולי נקנה קרשים לגדר? חסרים בה הרבה קרשים.” “קרשים לגדר כבר קניתי מזמן, פשוט לה התקנתי אותם. ערמתי אותם במחסן אבל עדיין לא נגעתי בהם.” “אז אולי רעפים לגג? החורף בעיצומו והגג אינו שלם!” “גם רעפים לגג כבר רכשתי והם שוכבים במחסן ליד הקרשים של הגדר.”

חלפה שנה. הנווד חזר אל הבית וכשהתקרב ראה חווה פורחת ומשגשגת; הגדר הייתה שלמה ומסויידת, הגג תקין, הגינה פורחת ומניבה. “זוג האיכרים עשה שימוש נאה בעזרה שנתתי להם…יפה” חשב לעצמו, עמד לפני הדלת והקיש עליה.

האיכר פתח בפניו את הדלת במאור פנים והזמין אותו להיכנס בדיוק כמו בפעם הראשונה. הם ישבו אל השולחן והאיכרה כיבדה אותם בעוגה טריה ובמשקה מהביל. “אני רואה שהחווה פורחת ומשגשגת. אני שמח וסקרן לדעת כיצד השתמשתם בעזרה שהיצעתי.”

“האמת היא” ענה האיכר, “שמטיל הזהב שהשארת איתנו עדיין קבור מתחת לתנור. לא נגענו בו. את כל מה שהיינו צריכים כבר היה לנו. פשוט לא היה לי חשק. אבל התחלתי בעשייה זמן קצר אחרי שעזבת. דבר אחד בכל פעם. דבר הוביל לדבר והחיוך והסיפוק במעשי חזרו אלי. את התוצאה אתה רואה בעיניך ואנחנו מודים לך מקרב לב על עזרתך.”

הנווד חייך “אכן, המראה מלבב ושמחתי שיכולתי להיות לכם לעזר. עתה אקח את מטיל הזהב בחזרה אלי כדי שאוכל להציע לעוד כמה אנשים – טיפל´ה עזרה.

אני מאמינה שיש בתוכנו את כל הכוחות והמשאבים שאנחנו צריכים כדי ליצור לעצמנו את החיים שאנחנו רוצים. חיים של שמחה סיפוק והגשמה. רק לפעמים אנחנו צריכים “טיפל’ה עזרה” כדי לזכור את המשאבים האלה ולהתחבר אליהם.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *