נשלח ב-20/7/18
אחר שנים של עבודה מפרכת, ימים שלא נגמרים, לילות ללא מנוחה יצא אברהם לפנסיה. החיים היו שלווים, הזמן היה לרשותו והוא הרגיש את החופש והמנוחה חודרים לעורקיו, אט אט התרגל לחיי הבטלה והשקט.
יום אחד, חבורה של ילדים החליטו לשחק כדורגל מתחת לחלונו בדיוק בשעת מנוחת הצהריים שלו. כך עברו ימים ומנוחתו התחילה להתערער.
הוא החליט להפסיק את מנהגם המגונה והחל צועק עליהם שיעברו מקום, אך החבורה סרבה בתוקף. הוא העלה מדרגה והחל לשפוך עליהם מים, אך לא הועיל, זרק ביצים ואף זה לא גרם לחבורה להפסיק ומשחק הכדורגל ה’מרעיש’ נמשך.
מיואש וחסר מנוחה התהלך בביתו וחפש פתרון למצב שנוצר. יום אחד הרעיון הגיע. הוא ירד לחצר, קרא לראש החבורה ואמר: ״אני כל-כך אוהב איך שאתם משחקים כדורגל, אני צופה בכם וכולי מתענג. לכן החלטתי שאני מוכן לשלם לכל אחד מכם חמישה שקלים, רק אל תפסיקו לי את העונג”.
כששמע זאת ראש החבורה הסכים מיד ומלמל לעצמו: “איזה פראייר האיש הזה, הרי גם ללא התשלום היינו משחקים כאן” וכך מידי יום ירד אברהם ונתן לכל אחד חמישה שקלים.
לאחר שבוע אברהם קרא שוב לראש החבורה ואמר: “אני אדם בפנסיה, משכורתי דלה ביותר, אוכל לשלם לכם רק שלושה שקלים במקום חמישה”. מחוסר ברירה הסכים ראש החבורה.
לאחר שבוע שוב קרא אברהם לבחור לשיחה נוספת ואמר לו: “אני לא יכול לשלם יותר, אזל כספי, האם תוכלו להמשיך לשחק גם ללא תשלום? זה ממש חשוב לי!” כשמע זאת ראש החבורה התרגז ומיד ענה: “אתה צוחק עלינו? אתה חושב שאנו פראיירים? אנחנו לא משחקים בחינם!” מיד אסף את חבריו, הם הלכו לשחק במקום אחר והשקט חזר למקום.