נשלח ב 8/1/16
באור הקלוש של עליית הגג אדם זקן, גבוה וכפוף, עשה את דרכו אל ערמת ארגזים ישנה שנצבה ליד אחד החלונות הקטנים. הוא סילק הצידה קורי עכביש, היטה את הארגז העליון לעבר האור, והתחיל להרים בעדינות תמונות מאלבומים ישנים זו אחרי זו. עיניו שפעם ברקו ועכשיו התעממו, חפשו אחרי המקור שמשך אותו לשם.
זה התחיל בזכרון של אהבת חייו, שכבר מזמן איננה, ובתמונה מסוימת שלה שקיוה למצוא באחד האלבומים האלה. שקט כעכבר הוא פתח בסבלנות את האוצרות הקבורים ומיד שקע בים של זכרונות. למרות שעולמו לא הפסיק להסתובב כשאשתו עזבה אותו , העבר היה חי בליבו יותר מאשר בדידות ההווה.
הוא הניח בצד את אחד האלבומים המאובקים, ומשך מהארגז מה שנראה כמו יומן של בנו הבוגר מהילדות. הוא לא זכר שראה את היומן הזה לפני כן, או שבנו ניהל יומן אי פעם. למה אליזבט תמיד שמרה את כל הזבל של הילדים? תהה ונד בראשו הלבן.
הוא פתח את הדפים המצהיבים, התחיל לקרוא, ושפתיו התעקלו בחיוך לא מודע. אפילו עיניו ברקו כשקרא את המילים שדברו בבהירות ומתיקות לנשמתו. זה היה הקול של ילד קטן שגדל מהר מדי בבית הזה ממש – ושקולו נהפך עמום יותר ויותר עם השנים.
בשקט הגמור של עליית הגג, המילים של בן שש תמים הלכו עליו קסם ונשאו את האיש הזקן בחזרה לזמן שכמעט לגמרי נשכח. פסקה אחרי פסקה הציתה כיסופים בליבו כמו הגעגועים שהגנן מרגיש בחורף לניחוח פרחי האביב. אבל זה היה מלווה בזכרון המכאיב שהחוויות של בנו מאותם ימים היו שונות מאוד משלו.
הוא נזכר שגם הוא החזיק יומן של הפעילות העסקית שלו באותן שנים. הוא סגר את היומן של הבן – ופנה לעזוב את עליית הגג כשהוא שוכח את התמונה שגרמה לו להתחיל בחיפוש הזה. האדם הזקן התכופף כדי לא לחבוט את ראשו ברעפים, צעד לעבר מדרגות העץ ואז המשיך וירד בגרם מדרגות מכוסה שטיח לחדר העבודה שלו.
הוא פתח ארון עם דלתות זכוכית והוציא יומן עסקים ישן. הוא ישב לשולחן והניח את שני היומנים זה ליד זה. היומן שלו היה כרוך בכריכת עור ושמו חרוט עליו באותיות מוזהבות, בעוד היומן של בנו היה בלוי והשם “ג’ימי” עליו כמעט נשחק. הוא העביר אצבע ארוכה ורזה על האותיות כאילו שהוא יכול לחדש את מה שהתבלה עם הזמן והשימוש.
כשפתח את היומן שלו, עיני האיש הזקן נפלו על רישום שבלט משום שהיה כה קצר בניגוד לרישומים האחרים. בכתב ידו המסודר נכתבו המילים:
בזבזתי את כל היום בדיג עם ג’ימי. לא תפסתי כלום.
באנחה עמוקה ונענוע ראש הוא לקח את היומן של ג’ימי ומצא מה שהוא כתב באותו יום:
הלכתי לדוג עם אבא שלי. היום הכי טוב בחיי.