ציפור חפשיה

נשלח ב 22/4/16 לכבוד חג הפסח

היה היתה פעם ציפור חופשיה. היא ריחפה בשמים, תפסה יתושים לארוחת צהרים, ונהנתה להרטב בספטופי גשם הקיץ כמו הרבה ציפורים אחרות.

אבל היה לה הרגל מיוחד. בכל פעם שקרה משהו בחייה, טוב או רע, הציפור אספה אבן קטנה מהאדמה. בכל יום היא מיינה את האבנים שלה, צחקה כשנזכרה במאורעות מלאי שמחה, ובכתה כשנזכרה במאורעות עצובים.

הציפור תמיד לקחה את האבנים שלה איתה, בין אם עפה בשמים או הלכה על האדמה, היא אף פעם לא שכחה אותן.

השנים חלפו, לציפור היו הרבה אבנים, והיא המשיכה למיין אותן, נזכרת בעבר. זה נהיה יותר ויותר קשה לעוף ויום אחד היא כבר לא יכלה לעוף יותר.

הציפור שפעם היתה חפשיה כבר לא יכלה גם ללכת על האדמה. היא לא יכלה לתפוס יתושים למאכל, ורק גשם נדיר אפשר לה לשתות קצת מים. אבל הציפור סבלה את הקשיים שלה באומץ ושמרה על זכרונותיה היקרים.

אחרי זמן מה הציפור מתה מרעב וצמא – ורק צרור אבנים חסרות ערך הזכירו אותה לעוד זמן רב.

את הסיפור הזה מצאתי אותו באתר שנקרא סיפורים מעוררי השראה (inspirationalstories). הוא מעורר את השאלה: מהם ההרגלים שלי שמצמצמים יותר ויותר את החופש שלי? איזה שינויים אני צריכה לעשות כדי לשחרר את עצמי מהם?


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *