כוחו של סיפור

פורסם ב 17/9/21

הסיפור היום הוא סיפור על כוחם של סיפורים. מצאתי אותו באוסף הסיפורים סיפורי חכמה ולב שליקט וערך אלון רז.
לפני הרבה שנים חי מספר סיפורים פלאי. הוא נשא על גבו שק של אבנים. היו בשק אבנים גדולות וקטנות, יקרות ופשוטות. בשביל כל סיפור בחר אבן אחת מהשק, החזיק אותה בכף ידו, והצמיד אותה לליבו. מספר הסיפורים הפלאי נשא את השק בקלות, אבל לא היה אחד, אף לא החזק שבמאזיניו, שהצליח אי פעם להרים, לא כל שכן לשאת, את השק.

יום אחד הגיע לכפר קטן והתיישב בככר בכפר. מיד החלו להאסף אנשים לשמוע את סיפוריו. בקהל היתה גם נערה עניה, יתומה, שהשאירה את אחותה הקטנה ממנה בבית חולה, ויצאה לחפש מזון ותרופה בשבילה. בדרכה הגיעה לככר הכפר והצטרפה למאזינים.

עיניו של מספר הסיפורים סרקו את קהל המאזינים וננעצו בעיניה של הנערה הענייה שעמדה בקצה הקהל הגדול. הוא התבונן בה רגע אחד, בריכוז עז, ואז פנה לשק האבנים בחר מתוכו אבן אחת, הצמיד אותה לליבו והחל בסיפורו.

כל זמן שסיפר לא משו עיניו ולו לרגע מעיני הנערה, אך כל אדם שישב בקהל מוכן היה להשבע שלו עצמו, במיוחד בשבילו ועבורו מיועד הסיפור.

בסיום הסיפור קרב המספר אל הנערה הושיט לה את ידו והניח בכף ידה את האבן בה החזיק. היתה זו אבן פשוטה למראה. “שובי לביתך וספרי את הסיפור הזה לאחותך החולה” אמר.

חזרה הנערה הביתה, וכבר מבחוץ שמעה את קולות השיעול הרמים של אחותה הצעירה. “אני מצטערת אחותי” אמרה, “לא מצאתי אוכל ולא תרופה, אבל פגשתי מספר סיפורים פלאי שנתן לי אבן וסיפור בשבילך”. והיא החזיקה את האבן בכף ידה, וסיפרה את הסיפור ששמעה זה עתה בככר הכפר.

“זה מרווה יותר מכל משקה” אמרה האחות החולה. “ספרי לי שוב”. והיא ספרה.

“זה טעים יותר מכל מאכל” אמרה האחות החולה. “ספרי לי שוב”. והיא ספרה.

“זה מרפא יותר מכל תרופה” אמרה האחות החולה. “ספרי לי שוב”

וכך סופר הסיפור שוב ושוב עד ששתי האחיות נרדמו.

בבקר, התעוררה האחות הגדולה בדאגה, קרבה למיטת אחותה, והופתעה לגלות שאחותה נושמת בשלווה נשימות קלות עדינות ומשחררות. היא חשה באבן המונחת בכף ידה ופתחה אותה. קרן שמש ראשונה של בוקר האירה את האבן בכף ידה. אבן ירוקה, אזמרגדית, שפסים עדינים של זהב וכסף יצרו בה רקמת פלא…

לפעמים סיפורים יכולים לרפא…

ולא רק סיפורים, יש הרבה מאוד דרכים בהן אנחנו יכולים לרפא את עצמנו בנוסף לדרך ה”רגילה” שהיא לקחת את עצמנו לרופאים, לקחת תרופות, ולעבור ניתוחים או פרוצדורות רפואיות.

הבמבוק

פורסם ב 10/9/21

בת שלום שנה טובה וחתימה טובה;!
היה היה אדם שמאוד רצה אושר הגשמה ושגשוג בחייו. הוא נרשם לקורס לשינוי וצמיחה והתחיל להבין שכל הקשיים שלו נובעים ממנו, מהרגלי החשיבה שלו, מההתנהגות שלו, והוא החליט להשתנות. לקראת השנה החדשה הוא לקח על עצמו החלטות חדשות. הוא החליט לחשוב אחרת ולפעול אחרת וקיווה שהאושר, ההגשמה והשגשוג שפילל להם יגיעו.

אבל לא כך היה. השנה כבר כמעט נגמרה, ראש השנה הבא מעבר לפינה, ושום דבר לא השתנה בחייו.

הייאוש החל מכרסם בליבו, עד שהחליט לפנות אל מורה חכם שגר בראש ההר. לאחר מסע של שלושה ימים ושלושה לילות הגיע האדם אל בקתתו של המורה. המורה ישב על כיסא צנוע שהיה מונח במרכז הבקתה ולימד את תלמידיו, ולאחר שהסתיים השיעור פנה אליו ידידנו וסיפר לו על לבטיו וספקותיו. המורה הקשיב בחיוך ואמר, אני אספר לך על הבמבוק הסיני.

הבמבוק הסיני הוא עץ שגדל לגובה רב מאוד. אבל הדרך שבה זה קורה, היא דרך מיוחדת. כשאתה שותל שתיל של במבוק זעיר, אתה דואג לו לאור שמש, דשן ומים בשפע. ושום דבר לא קורה. לא בשנה הראשונה, ולא בשנייה, ולא בשלישית, ולא ברביעית. אבל אם אתה ממשיך לדאוג לשתיל שלך לאור שמש, דשן ומים, בשנה החמישית, בבת אחת כמו במעשה קסמים, השתיל מזנק לשמים! גדל וגדל וגדל, הוא אפילו עשוי לעתים לצמוח במטר שלם ביום!… במשך שישה שבועות הוא צומח לגובה של שלושים מטרים.

במשך 4 שנים, כשנדמה היה שלא קורה שום דבר, התפתחה מתחת לאדמה רשת מסועפת וחזקה של שורשים המסוגלת לתמוך בצמיחתו המתפרצת של הבמבוק בשנה החמישית.

יש אנשים שגדלים כמו הבמבוק, המשיך המורה החכם, לאורך תקופה ארוכה הם משקיעים מאמץ בתהליכי צמיחה, ונראה ששום דבר לא משתנה, אבל אסור להאמין לכך. מתחת לפני השטח מתרחשים שינויים משמעותיים שיאפשרו צמיחה מהירה בהמשך. אל לך להתייאש בני היקר, המשך לטפח את שורשי השינוי ובסופו של דבר תפרוץ גם אתה ותגיע לגבהים עצומים.

הסיפור הזה עודד אותי להמשיך בתקופות בהן היה נראה שכל ההשקעה שלי לא מביאה לשום תוצאות – והוא מוקדש באהבה לכל גנני הבמבוק באשר הם. מאחלת לכולנו להמשיך לטפח את שרשי השינוי גם בשנה החדשה. התוצאות יגיעו, הן חייבות להגיע! שנה טובה!

הסטירה

פורסם ב 3/9/21

שבת שלום ושנה טובה!
שני חברים הלכו יחדיו במדבר. לפתע התעורר בינהם ויכוח קשה ואחד החברים סטר פתאום לחברו על הלחי.

החבר שקיבל את הסטירה נפגע מאוד אך ללא מילה פשוט כתב על החול: “החבר הכי טוב שלי סטר לי היום על הלחי”

הם המשיכו במסעם עד שהגיעו לנאות מדבר, שופעת מים והחליטו להתרחץ במימי האגם. החבר שהוכה החל לפתע לשקע בבוץ והחל לטבוע אבל חברו הטוב בא והציל אותו.

אחרי שהתאושש מהטראומה שעבר כתב החבר שנסטר וחרט על אבן: “החבר הכי טוב שלי הציל היום את חיי”

החבר שסטר לשני על הלחי שאל אותו “אחרי שסטרתי לך על הלחי כתבת בחול ועכשיו חרטת באבן למה?”

החבר השיב לו “כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לרשום את זה בחול כדי שהרוח תוכל למחוק את זה אבל כשמישהו עושה עבורנו משהו טוב אנחנו חייבים לחרוט את זה על אבן כדי ששום רוח לא תוכל למחוק”.

האוצר מתחת לגשר

פורסם ב 27/8/21

הסיפור של היום הוא סיפור חסידי ששמו “האוצר מתחת לגשר” שיש לו גרסאות רבות. תודה לחברתי ציפי ממנה שמעתי אותו לראשונה.  שבת שלום!
בעיר אחת, במרחק עצום מוינה, התגורר יהודי עני, ר’ אייזיק שמו. לילה אחד, חולם אותו יהודי חלום. ובחלומו מודיעים לו, ללא צל של פקפוק, כי בעיר הבירה, וינה, מתחת לגשר פלוני העובר מעל נהר אלמוני טמון אוצר עצום ערך ובו זהב ויהלומים שלא ניתן להעריך את ערכם הכספי כלל…

החלום מציאותי היה מאד, ומחמת שהיה החלטי כל כך וברור כל כך היה ברור לו לר’ אייזיק כי אי שם מתחת לאי-זה גשר ממתין לו אוצר – ומשכך, גמלה בלבו ההחלטה לצאת לוינה, לחפש את הגשר ולקחת את האוצר שחבוי תחתיו… אומר – ועושה. ארז מעט חפציו, העמיסם על שכמו ויצא לדרכו לוינה הבירה.

לא מעט זמן ארכה לו הדרך, שכן אין הפרוטה מצויה בכיסו, את חלק הארי של הדרך הארוכה הזו עשה ברגליו, מדי פעם ריחם עליו איזה עגלון והזמינו לעלות לעגלתו עד לעיר הקרובה, וכך, לאחר מסע לא קצר – דרכו רגליו על אדמת וינה.

עוד טרם השיב נפשו מתלאות הדרך, החל ר’ אייזיק שואל למקומו של אותו גשר הנטוי על אותו נהר, ולאחר זמן קצר כבר עמד למרגלותיו. אלא שאז החלה טורדת אותו המחשבה: איך יחפור כאן, למרגלות הגשר הומה האדם, בעיבורה של עיר? והלא מייד יעצרוהו! ומיד נתן עצה לנפשו. ימתין עד רדת הלילה ואז, משתכלה רגל מן השוק, יצא אל הגשר, יחפור ויקח את אוצרו.

וכך עשה. ומשהעמיק הלילה, יצא ר’ אייזיק אל הגשר, ירד למרגלותיו והחל חופר. בתוך כך, חלף שם שומר אחד משומרי העיר, ומשהבחין באדם החופר למרגלות הגשר, עצר וקרא לעברו: “היי, מה לך חופר שם?!”

נבהל ר’ אייזיק, אולם מיד חשב כי אין בידו ברירה. יספר את האמת לשומר על מנת להפטר מחשד גדול יותר, ומי יודע? שמא יעזרו השומר ויקח לעצמו חלק מן האוצר!

עלה וסיפר לו לשומר את קורותיו, את חלומו ומסעו הארוך וכי הנה, זהו הגשר שלמרגלותיו טמון האוצר! פרץ השומר בצחוק ואמר לו “חה, אתה הפתי! ולמה זה תשים אל לב חלום לילה? שהלא אף אני, בחלומי, ראיתי והנה באיזו עיירה אחת, בביתו של איזה יהודון עני, מתחת לתנורו, טמון אוצר של זהב וכסף” ובעוד איש המשמר מספר את חלומו, ובשרו של ר’ אייזיק נעשה חידודין! הוא שומע את אותו איש משמר מזכיר את שמו, את שם עירו ורחובו, ומתאר את ביתו. שם, הוא אומר, נמצא האוצר!

מיד שב ר’ אייזיק לביתו, חפר מתחת לתנורו ומצא שם אוצר עצום של זהב וכסף.

לאן נעלם השקט?

פורסם ב 20/8/21

הסיפור של היום מסתובב ברשת ולא הצלחתי לגלות מה מקורו. שבת שלום!
אחרי שנים של עבודה מפרכת, ימים שלא נגמרים, לילות ללא מנוחה יצא אברהם לפנסיה. החיים היו שלווים, הזמן היה לרשותו והוא הרגיש את החופש והמנוחה חודרים לעורקיו, אט אט התרגל לחיי הבטלה והשקט.

יום אחד, חבורה של ילדים החליטו לשחק כדורגל מתחת לחלונו בדיוק בשעת מנוחת הצהריים שלו. כך עברו ימים ומנוחתו התחילה להתערער.

הוא החליט להפסיק את מנהגם המגונה והחל צועק עליהם שיעברו מקום, אך החבורה סרבה בתוקף. הוא העלה מדרגה והחל לשפוך עליהם מים, אך לא הועיל, זרק ביצים ואף זה לא גרם לחבורה להפסיק ומשחק הכדורגל ה’מרעיש’ נמשך.

מיואש וחסר מנוחה התהלך בביתו וחפש פתרון למצב שנוצר. יום אחד הרעיון הגיע. הוא ירד לחצר, קרא לראש החבורה ואמר: ״אני כל-כך אוהב איך שאתם משחקים כדורגל, אני צופה בכם וכולי מתענג. לכן החלטתי שאני מוכן לשלם לכל אחד מכם חמישה שקלים, רק אל תפסיקו לי את העונג”.

כששמע זאת ראש החבורה הסכים מיד ומלמל לעצמו: “איזה פראייר האיש הזה, הרי גם ללא התשלום היינו משחקים כאן” וכך מידי יום ירד אברהם ונתן לכל אחד חמישה שקלים.

לאחר שבוע אברהם קרא שוב לראש החבורה ואמר: “אני אדם בפנסיה, משכורתי דלה ביותר, אוכל לשלם לכם רק שלושה שקלים במקום חמישה”. מחוסר ברירה הסכים ראש החבורה.

לאחר שבוע שוב קרא אברהם לבחור לשיחה נוספת ואמר לו: “אני לא יכול לשלם יותר, אזל כספי, האם תוכלו להמשיך לשחק גם ללא תשלום? זה ממש חשוב לי!” כשמע זאת ראש החבורה התרגז ומיד ענה: “אתה צוחק עלינו? אתה חושב שאנו פראיירים? אנחנו לא משחקים בחינם!” מיד אסף את חבריו, הם הלכו לשחק במקום אחר והשקט חזר למקום.

כולנו מחפשים שקט. גם בחוץ, אבל בעיקר בפנים

הנדיב

פורסם ב 13/8/21

את הסיפור של היום שמעתי לפני שנים והשבוע נזכרתי בו. מאחר שלא מצאתי את הסיפור המקורי כתבתי גרסה משלי לפי הזכרון. שבת שלום!
דוד היה אדם אמיד שהיה ידוע בנדיבותו ובתרומותיו לנזקקים. יום אחד הגיעה למשרדו אישה שבקשה עזרה כספית עבור דניאל בנה הקטן שחולה במחלה קשה. דוד הוציא את ארנקו ותרם בנדיבות.

לאחר מספר ימים נכנסה מזכירתו של דוד למשרד נסערת. נודע לה שלאישה שבקשה תרומה עבור הילד החולה אין בכלל ילד, והיא פשוט נוכלת שמוציאה כספים מאנשים במרמה.

“את רוצה להגיד לי שאין ילד חולה בשם דניאל?” שאל דוד וחיוך אמיתי התפשט על פניו. “אלו החדשות הכי טובות ששמעתי היום”.

הסיפור הזה מדגים את הכוח של המחשבות שלנו. מידע שהיה גורם סטרס עבור המזכירה, היה חדשות טובות עבור דוד.

אחת הדרכים הכי יעילות להפחית את הסטרס בחיינו היא לשנות את צורת החשיבה שלנו.

עזרה לחלשים

פורסם ב 6/8/21

הסיפור של היום הוא סיפור אמיתי על מחקר מעניין. . שבת שלום!
במחקר שנעשה נתנו לשתי קבוצות פרחי כמורה מבחן – להכין דרשה על עזרה לחלשים.

קבוצה אחת קיבלה יום להכין את הדרשה, והשנייה שעתיים.

בדרכם לכנסיה הכמרים פגשו קבצן שביקש עזרה. האם הם יעזרו לו ויקיימו את מה שהם אומרים לאחרים? זה היה המבחן האמיתי!

הסתבר שזה תלוי בלחץ שלהם.

רוב הכמרים בקבוצה שהתכוננה יום מראש הגיעו בנחת לכנסיה ועזרו לקבצן. לעומת זאת, מבין אלו שהגיעו בריצה, כי היו להם רק שעתיים להתכונן, כמעט אף אחד לא עזר לו…

את הסיפור על המחקר הזה שמעתי לפני כמה שנים מקולגה שלי שהוא מומחה להפחתת מתחים. משתמע ממנו שהסטרס בו כולנו חיים הופך אותנו לאנשים פחות טובים…

מאז ששמעתי על המחקר הזה אני רואה שלפחות אצלי זה ממש ככה. כשאני נותנת ללחץ לשלוט בי, אני נהיית חסרת סבלנות, חסרת אמפטיה ואדם פחות טוב…

הגרזן

פורסם ב30/7/21

הסיפור של היום מסתובב ברשת ואינני יודעת מה מקורו.
היה היה חוטב עצים חזק מאוד, שהתקבל לעבודה אצל סוחר עצים חשוב. השכר היה טוב וכך גם תנאי העבודה, לכן חוטב העצים היה נחוש לעבוד במלוא המרץ.

ביום הראשון לעבודה, הבוס נתן לו גרזן והראה לו את האזור בו הוא אמור לעבוד. חוטב העצים עבד בנחישות והביא 18 גזעים. “כל הכבוד!” שיבח אותו הבוס, “המשך כך!”

חוטב העצים התרגש מהמחמאות והגיע למחרת אל היער, נמרץ לא פחות, אלא שהפעם חטב רק 15 גזעים. ביום השלישי הוא ניסה אפילו יותר, אבל חטב רק 10.

כך, יום אחרי יום הוא הביא פחות ופחות עצים… “אני כנראה מאבד את הכוחות שלי”, חשב לעצמו וניגש אל הבוס כדי להתנצל. “מתי בפעם האחרונה השחזת את הגרזן שלך?” שאל הבוס. “השחזתי את הגרזן?” התפלא חוטב העצים, “לא היה לי זמן להשחיז את הגרזן, כי הייתי עסוק מאוד בניסיון לחטוב עצים…”

רובנו כמו חוטב העצים שבסיפור עסוקים ב”מרוץ החיים” ולא מודעים לנזק שהמרוץ הזה גורם לנו. המחקר המדעי מוכיח שהסטרס הכרוני בו כולנו חיים גורם לנו נזקים רבים וקשים שהתוצאה שלהם היא ירידה בתפקוד (בדיוק כמו בסיפור)…

סוד האושר

פורסם ב 23/7/21

הסיפור היום שנקרא “סוד האושר” הוא סיפור לילדים שנכתב עי Ananya Sarkar והוא מופיע באתר kidsworldfun. אני תרגמתי וערכתי שינויים קלים.
היה היו פעם שלשה אחים שגרו בבית קטן ליד היער. הם היו ישרים וחרוצים. בכל יום יצאו אל היער לחטוב עצים, מכרו את העצים בשוק, וכך הרויחו די הצורך למחייתם. למרות שחייהם היו טובים, שלשת האחים לא היו מאושרים. הם השתוקקו לדברים שלא היו להם.

יום אחד בזמן שהאחים חזרו הביתה מהיער נושאים את העצים שחטבו באותו יום, הם ראו אשה זקנה וכפופה נושאת שק כבד על גבה. האחים טובי הלב הציעו מיד לעזור לה וסחבו בתורות את השק עד לביתה. האישה שאלה את האחים איך תוכל לעזור להם בתמורה על עזרתם.

“אנחנו לא מאושרים” אמר האח הגדול. האישה שאלה: “מה יגרום לכם לאושר?” האח הגדול אמר: “אחוזה נפלאה עם הרבה משרתים”. האח השני אמר: “חווה גדולה שמפיקה הרבה יבול”. “אישה יפהפיה שתקבל את פני בשובי מהעבודה” אמר האח השלישי. “אם זה מה שיעשה אתכם מאושרים, אתם בהחלט ראויים לדברים האלה בתודה על עזרתכם. לכו הביתה ומשאלותיכם יתגשמו” אמרה האישה הזקנה.

הם חזרו הביתה ולהפתעתם במקום הבקתה, עמדה אחוזה גדולה והמשרתים שחיכו בחוץ ברכו את האח הראשון ולוו אותו פנימה. לא רחוק משם עמדה חווה מוקפת שדות מלאים יבול כמו שבקש האח השני. אישה צעירה ויפה נגשה לאח השלישי ואמרה לו שהיא אשתו.

שלשת האחים היו מאושרים עד הגג. הם הודו למזלם הטוב והתחילו להסתגל לאורח החיים החדש שלהם.

הימים עברו בזה אחר זה ובמהרה עברה שנה. האושר לא נמשך זמן רב. לאח הראשון נמאס לטפל באחוזה הגדולה ולנהל את צוות המשרתים, והאחוזה נהפכה למוזנחת. לאח השני נמאס לחרוש, לזרוע ולטפל בשדות, והיבול הלך והתמעט. האח השלישי התרגל לחברת האישה היפה, הפסיק להחמיא לה ולבלות זמן בחברתה, והיא הפכה ממורמרת ויופיה הועם.

ושוב היו שלשת האחים לא מאושרים.

יום אחד החליטו שלשת האחים ללכת לבקר את האישה הזקנה. “האישה הזו היא קוסמת”. אמרו זה לזה. “היא הפכה את חלומותינו למציאות. היא ודאי תוכל לגלות לנו את הסוד איך להשיג אושר”.

הם הגיעו לבית האישה הזקנה, ספרו לה את הקורות אותם ובקשו ממנה: “בבקשה הגידי לנו איך נוכל להיות מאושרים” האישה אמרה להם: “סוד האושר הוא שביעות הרצון. רק כשתלמדו להיות שבעי רצון ממה שיש לכם תוכלו להיות באמת מאושרים”.

שלשת האחים הבינו שלקחו את מה שהיה להם כמובן מאליו ולכן לא האריך אושרם ימים. הם חזרו הביתה ושינו את דרכיהם. האח הראשון התיחס בהערכה ללמשרתים ולאחוזה שלו והתחיל לטפח אותה כראוי. האח השני הקפיד לחרוש לזרוע ולקצור בזמן ונהנה מיבול רב. האח השלישי התחיל להעריך את אשתו היפה ואת כל מה שהיא עושה למענו, והאהבה פרחה במעונם. הם זכרו שהסוד לאושר הוא שביעות רצון והערכה, ולא לקחו יותר שום דבר כמובן מאליו.

וכך הם חיים באושר רב עד עצם היום הזה.

לפעמים גם אנחנו המבוגרים, צריכים סיפורים פשוטים לילדים שיזכירו לנו לא לקחת שום דבר כמובן מאליו…

אושר

פורסם ב16/7/21

הסיפור של היום נקרא אושר והוא לקוח מהאתר שנקרא short stories. התרגום שלי.
קבוצה של 50 אנשים השתתפו בסמינר. המרצה דבר על אושר. כל אדם קבל בלון והתבקש לכתוב עליו את שמו בטוש. אז נאספו כל הבלונים והוכנסו לחדר אחר.

המשתתפים התבקשו להכנס לחדר ולמצוא את הבלון הנושא את שמם תוך 5 דקות. מיד השתרר תוהו ובוהו. כל אחד חפש את הבלון שלו כאחוז תזזית, האנשים התנגשו זה בזה, דחפו זה את זה ואף אחד לא הצליח למצוא את הבלון שלו בסוף 5 הדקות.

המרצה עצר את המהומה ונתן הנחיות חדשות. עכשיו התבקשו המשתתפים לקחת בלון כלשהו באופן מקרי ולתת אותו לאדם ששמו רשום עליו. בתוך כמה דקות החזיק כל אחד את הבלון שלו בידו.

המרצה אמר: זה בדיוק מה שקורה בחיינו. כל אחד מחפש כאחוז תזזית אושר, בלי לדעת איפה הוא. האושר שלנו טמון באושר של אנשים אחרים. תנו להם אושר ותהיו מאושרים.