| הסיפור שבחרתי היום , הוא סיפורו של הבעל שם טוב “אשתי אהובתי בואי נרקוד”. שמעתי את הסיפור הזה לראשונה מחברי הותיק מושיקו, אשף הסיפורים, והשבוע נתקלתי בו שוב בספרה המקסים של יוכי ברנדייס “אדל”. |
| פעם אחת ביקשו התלמידים מרבם הבעש”ט שיראה להם דבר חידוש. הראה להם עני אחד, שעמד בתפילתו בליל שבת בהתלהבות גדולה ובשמחה עצומה. ואמר להם הבעש”ט: “לכו אחריו וראו גם את מעשיו בביתו”. ראו שהוא עני מדוכא ולבוש בגדים קרועים ומטולאים, ועומד ומתפלל כאיש אשר אלפי אלפים בביתו, ועל פניו לא נראה שום צער.לאחר שסיים תפילתו הלך בשמחה לביתו, והתלמידים הלכו אחריו בלאט. בא האיש לביתו, והנה אשתו לבושה קרעים ויחפה בלא נעליים, ובבית דלוקים נרות קטנים עד שלא נראה כמעט אור, רק כמין ערפל, והבית מלא עשן.בירך האיש את אשתו בברכת שבת שלום מתוך הרחבת הלב, כאחד הנגידים, ואמר לה לאשתו: “אשתי אהובתי, תני קידוש”. נטלה האישה שני לחם שחורים ונתנה על השולחן. אמר העני “שלום עליכם” וכו’ בקול שמחה וצהלה. אחר כך נטל ידיו וקידש על הלחם.אחר כך אמר לאשתו: “אשתי אהובתי, תני את הדגים שהכינות לכבוד יום שבת”. ואותה עניה לא הכינה אלא קצת פולים ולא יותר, והביאה מעט פולים ונתנה ואמרה: “הא לך דגים”. אכל העני לתיאבון כאילו הם מעדני מלך, וכל פעם אמר: “מה טובו הדגים, טעם כטעם גן עדן”. לאחר שאכלו קטניות במקום דגים הגביה את קולו וזימר זמירות בקול ערב ובשמחה.לאחר הזמירות אמר לאשתו: “אשתי אהובתי, הביאי את המרק שהכינות לכבוד שבת”. נטלה האישה מעט פולים ונתנה לו ואמרה: “הא לך מרק ואכול”. אכל האיש בשמחה עד אין לשער, ובכל פעם היה מזמר “מה טוב ומה נעים המרק הזה”. אחר כך אמר לאשתו: “אשתי אהובתי, תני לי בשר”, ונתנה לו שוב מעט פולים. ואחר כך ביקש עוד כמה מטעמים, והיא חילקה לו פולים לכמה מיני מטעמים ונתנה לו, ואכל מתוך תענוג ושמחה כאדם שאוכל מעדני מלכים.לאחר שסעד ובירך אמר לאשתו: “אשתי אהובתי, עתה בואי ונרקוד ונשמח יחד לכבוד שבת קודש לשם שמיים”. שמעה לו אשתו וריקדו כשהם יחפים ושמחים שמחה גדולה. |
| אם גם אנחנו כמו האיש העני שבסיפור היינו יודעים לשמוח במה שיש, לבטא אהבה ליקרים לנו, ולרקוד איתם בלי תלות בתנאים, מה לדעתכם היה משתנה בחיינו? |