| נשלח ב10.05.19 |
| היה היה ילד קטן שגר בחווה מרוחקת. בכל בוקר היה מתעורר מוקדם, לפני זריחת השמש, כדי לעבוד בשדה. כשהיה מזהה שהשמש מתחילה לטפס בשמיים, הוא היה עוצר ממלאכתו, מטפס על הגדר ובמשך דקות ארוכות יושב וצופה אל האופק. שם, רחוק-רחוק היה בית עם חלונות מזהב.הילד הפליג בדמיונו וחשב כמה נפלא לגור שם, בבית עם החלונות מזהב: ‘אם הם יכולים להרשות לעצמם חלונות מזהב’ חשב לעצמו, ‘אז בוודאי שיש להם דברים נפלאים בבית; רהיטים וחפצים מדהימים ביופיים!’ הוא הבטיח לעצמו כי יום אחד הוא ילך עד לשם ויראה את המקום הנפלא.יום אחד אביו ביקש ממנו ללכת העירה והילד ידע כי זו ההזדמנות שלו לצאת למסע. הוא ארז צידה ויצא לדרך; חצה את שדה החיטה, חלף על פני אורוות הסוסים וטיפס בנחישות על הגבעות שהפרידו בינו לבין הבית עם החלונות מזהב. הדרך הייתה ארוכה והשעות שבילה בשוק לא הותירו לו די זמן ללכת אל הבית המוזהב, אך הילד היה נחוש ונתן לליבו לכוון אותו אל היעד. כשהגיע, הבין שכנראה העריך לא נכון את המרחק וטעה בדרך, כיוון שמה שחשב שהוא הבית עם חלונות הזהב, לא היה נוצץ ומפואר אלא בית רעוע עם גדר שבורה וקירות מקולפים.השמש החלה לשקוע והילד לא ידע מה לעשות. הוא ניגש אל דלת הבית ודפק. ילדה קטנה שנראתה בת גילו, פתחה את הדלת בהיסוס. הוא שאל אם היא יודעת אולי היכן נמצא הבית עם החלונות מזהב. “כמובן!” ענתה הילדה והזמינה אותו אל המרפסת.בעודו עומד שם, הביט הילד אל המקום ממנו בא. שם, הרחק באופק הוא זיהה את החווה של משפחתו, וקרני השמש השוקעת צבעו את חלונות ביתו בזהב… |
| לכל אחד מאיתנו יש בית עם חלונות זהב… אם היינו יודעים להעריך את היש בחיינו, רמת השמחה בחיינו היתה עולה באופן משמעותי. שלום חברים יקרים, את הסיפור לשבת היום מצאתי באתר “בא במייל”. |
אתר הקורסים של ד"ר דליה רזניצקי המרכז לאימון התודעה
קורסים לשיפור השמחה והשקט הנפשי
