פורסם ב28/5/21
| סיפור לשבת היום הוא ספור של התרחשות אמיתית. הוא לקוח מהספר “הלב הנבון” מאת ג’ק קורנפילד. | |
| במקדש גדול ליד סוקוטאי שבתאילנד עמד פעם פסל בודהה ענקי ועתיק, עשוי חמר. למרות שלא היה יצירת האמנות המרשימה ביותר של הבודהיזם התאילנדי, אנשים טיפלו בו במשך חמש מאות שנים, והוא זכה לפרסום בזכות שנות קיומו הארוכות. סופות עזות, מהפכים פוליטיים וצבאות פולשים באו והלכו, אולם פסל הבודהה שרד.
יום אחד הבחינו הנזירים שטיפלו במקדש שהפסל מתחיל להיסדק. התברר שבקרוב יהיה צורך לתקן ולצבוע אותו. אחרי תקופה של מזג אויר יבש במיוחד, אחד הסדקים התרחב ונזיר סקרן לקח פנס והציץ פנימה. בעיניו הבזיק ברק של זהב טהור! בתוך פסל החמר הישן גילו הנזירים את אחד מפסלי הבודהה המוזהבים הגדולים, המוארים והמפוארים ביותר בדרום מזרח אסיה. יצירת המופת הזו כוסתה בחמר ובבוץ כדי להגן עליה בימי סכסוך ואי שקט. לאחר שנחשף החלו המונים לעלות אליו לרגל. |
|
| כמו פסל הבודהה המכוסה בוץ, גם בתוכנו יש מקום מלא אור שמכוסה בשכבות מגן. כמו תושבי סוקוטאי ששכחו שהבודהה שלהם עשוי זהב טהור, גם רבים מאיתנו שכחו את טבענו האמיתי. |