נשלח ב-14/7/17

מורה אחד ושומר חלקו ביניהם את הניהול של מנזר זן. יום אחד השומר נפטר והיה צורך להחליף אותו. המורה הגדול כינס את כל תלמידיו כדי לבחור מי יזכה בכבוד.

“אציג לכם בעיה” אמר. “מי שיפתור אותה ראשון, יהיה השומר החדש של המנזר”. הוא הביא למרכז האולם ספסל שם עליו אגרטל גדול ויפהפה של חרסינה ובתוכו ורד אדום ואמר להם: “זאת הבעיה”.

התלמידים הסתכלו על האגרטל, על העיצוב, על הטריות ועל האלגנטיות של הפרח. מה המשמעות? מה לעשות? מה החידה? כולם היו משותקים.

כעבור כמה דקות, תלמיד אחד קם, הסתכל על המורה ועל שאר התלמידים, צעד לכיוון האגרטל בהחלטיות, הוריד אותו מהספסל והעמיד אותו על הרצפה.

“אתה השומר החדש של המנזר” אמר לו המורה הגדול.

“הייתי ברור ביותר” הוסיף. “אמרתי לכם שאתם ניצבים מול בעיה. לא מעניין כמה יפות ומרתקות הן הבעיות בסופו של דבר יש לפתור אותן”.

חומר למחשבה: האם גם אנחנו לפעמים אוהבים להרהר בבעיה, לנתח, לפרש ולא מפנים מספיק אנרגיה לפעולה ופתרון?

את ה”סיפור לשבת” היום קיבלתי מפנינה, לה שלוחה תודתי העמוקה.