המשל הותיק של אזופוס. נשלח ב 21/8/15
איש ובנו הלכו אל השוק. גם החמור שלהם הלך לידם. בדרכם פגשו אדם נוסף שהלך בדרך. האדם אמר: “טיפשים שכמוכם, יש לכם חמור ואתם לא רוכבים עליו?”
אז האיש העלה את בנו על החמור והם המשיכו בדרכם. הם פגשו חבורת אנשים. אחד האנשים בחבורה אמר: “תראו את הילד העצלן הזה, הוא נותן לאביו המבוגר ללכת ברגל והוא רוכב על החמור”.
אז האיש אמר לבנו לרדת, ועלה על החמור בעצמו. הם לא עברו מרחק רב, עד שפגשו שתי נשים. אחת מהן אמרה לשניה: “איך הוא לא מתבייש לתת לילד הקטן שלו ללכת ברגל, בעוד הוא רוכב על החמור”.
האיש לא ידע מה לעשות, ולבסוף העלה את בנו והושיבו על החמור לפניו. בינתיים הם הגיעו לעיר, והעוברים ושבים התחילו להצביע עליהם ולדבר. האיש עצר ושאל את אחד האנשים המצביעים לכוונתו. אמר איש העיר: “אתה לא מתבייש להעמיס על החמור המסכן הזה משקל כל כך כבד, גם שלך וגם של הבן שלך?”
האיש ובנו ירדו מהחמור וניסו לחשוב מה לעשות, חשבו וחשבו, ובסופו של דבר, מצאו מקל גדול בצד הדרך, קשרו אליו את רגלי החמור, והרימו את המקל והחמור על כתפיהם. הם המשיכו ללכת לקול צחוקם של האנשים שפגשו בדרך, עד שהגיעו לגשר שלפני ככר השוק. שם, הצליח החמור המסכן לשחרר אחת מרגליו הקשורות, בעט בילד, שהביל את קצה המקל שלו, בתוך המאבק, נפל החמור מהגשר לנהר שמתחתיו, ובגלל שרגליו היו קשורות טבע.