נשלח ב 20/11/15
היה היה פעם, אכר חרוץ ונדיב שלו כמה בנים עצלנים וחמדנים. על ערש דווי הוא אמר להם שהם ימצאו אוצר אם יחפרו בשדה מסוים. ברגע שהאיש הזקן מת, הבנים מיהרו לשדה, חפרו אותו מקצה לקצה, ולמרבה יאושם לא מצאו את הזהב במקום בו חשבו שיהיה.
הבנים החליטו שאביהם הנדיב כנראה חלק את הזהב שלו במהלך חייו והפסיקו את החיפוש. אבל אז הם שמו לב, שהשדה ממילא מוכן, כך שהם יכולים כבר לזרוע יבול. הם זרעו חיטה שהניבה יבול בשפע. הם מכרו את היבול ושגשגו באותה שנה.
אחרי סוף הקציר, הבנים חשבו שוב על האפשרות הקלושה שהם פספסו את הזהב הקבור, אז הם חפרו את השדה שוב, עם אותן תוצאות. אחרי כמה שנים הם התרגלו לעבודה, ולמחזור העונות, שני דברים שלא הכירו והבינו קודם. עכשיו הם הבינו את הסיבה לשיטה שבה אימן אותם אביהם ונהיו איכרים ישרים ומרוצים. בסופו של דבר הם נהיו לבעלי עושר מספק והפסיקו לתהות לגבי האוצר החבוי.