נשלח ב-22/2/19

הייתה פעם אישה מבוגרת שכולם קראו לה “הזקנה הבכיינית”. היא בכתה בימי שמש. היא בכתה גם בימי גשם.

שאל אותה פעם מורה זן: “מדוע את בוכה תמיד?”. ענתה האישה: “יש לי שתי בנות. הבכורה מוכרת מטריות והצעירה מוכרת סנדלים. כשיורד גשם אני בוכה על ביתי הצעירה שלא מצליחה למכור סנדלים, ובימי שמש אני בוכה על ביתי הבכורה שאף אחד לא נכנס לחנות שלה לקנות מטריה”

אמר לה המורה” “עלייך לחשוב על עסקיה של בתך הבכורה בימי גשם, ועל עסקיה של בתך הצעירה בימי שמש”

מאותו יום חייכה הזקנה תמיד. בימי גשם ובימי שמש.

היכולת להתרכז בחצי המלא של הכוס בכל מצב נתון היא חלק ממה שאני קוראת “חשיבה תומכת אושר”.

את הסיפור הוא מצאתי בספר “סיפורי חכמה ולב” שליקט וערך אלון רז.