נשלח ב-13/4/18
על גדות הגנגס בהודו התקיימה סדנה עם מורה רוחני דגול. אשה אחת מהמשתתפות הייתה מאחרת לסדנה בכל בוקר. “מה אני יכולה לעשות”, נהגה להתנצל. “אני גרה בצד השני של הנהר, והמעבורת מאחרת”. בוקר אחד פקעה סבלנותו של הגורו. “אם כל כך חשוב לך להגיע לסדנה בזמן, תלכי על המים”, הפטיר לעברה.
למחרת הגיעה האישה לסדנה בזמן. שמחה ומאושרת. “תודה” אמרה למורה כשהיא קורנת כולה מאושר. זה היה רעיון מצויין, הבוקר באמת פשוט הלכתי על המים והנה, הגעתי בזמן.
מרוב שמחה על ההישג, החליטה האישה להזמין את כל הכתה אליה הביתה אחרי הלימודים, כדי לחגוג. ובאמת, בסוף יום הלימודים ירדו כולם, כולל הגורו, לעבר הגנגס כשהאישה בראשם, תוך שהם מפטפטים בעליזות.
אבל ברגע מסויים, בעוד היא פוסעת לה, מאושרת, על המים, שמה האישה לב לשקט מוזר סביבה. מופתעת היא הסתובבה לאחור וגילתה שכל הכיתה, כולל המורה, נשארה עומדת על החוף.
“היי, חברה’, מה נעצרתם?” החוותה להם האישה תנועה בידה. “בואו, תתקדמו”.
“אבל אנחנו לא יודעים ללכת על המים, רק את יודעת”, השיב לה המורה הנבוך.
“מה זאת אומרת אתם לא יודעים ללכת על המים”? תמהה האישה. “הרי אתה לימדת אותי שאפשר?”
“נכון”, השיב המורה. “אני יודע שאפשר, אבל זה לא אומר שאני יודע איך לעשות את זה…”
את הסיפור קיבלתי מידידתי Adit Ben Porat תודה עדית!