הנקודה

נשלח ב-3/11/15

שיעור האמנות נגמר, אבל עמליה נשארה דבוקה לכסא שלה. הדף שלה היה ריק. המורה של עמליה רכנה מעל הדף הלבן. “אה! דב לבן מתחבא בשלג,” היא אמרה. “מצחיק מאוד!” אמרה עמליה. “אני פשוט לא יודעת לצייר!”

המורה חייכה. רק תעשי סימן ותראי מה יקרה. עמליה תפסה טוש ולחצה אותו על הדף בכל הכוח. “הנה!” המורה הרימה את הדף ובחנה אותו בתשומת לב. “הממממ.” היא הזיזה את הדף לעבר עמליה ואמרה בשקט, “עכשיו תחתמי.” עמליה חשבה רגע “טוב, אני אולי לא יודעת לצייר, אבל אני יודעת לחתום את השם שלי.”

כעבור שבוע, כשעמליה נכנסה לכתת האמנות, היא הופתעה לגלות מה תלוי מעל השולחן של המורה. זאת היתה הנקודה הקטנה שהיא ציירה – הנקודה שלה! במסגרת זהב מפוארת!

“המממ! אני יכולה לצייר נקודה יותר מוצלחת!” היא פתחה את ערכת צבעי המים החדשה לגמרי והתישבה לעבוד. עמליה ציירה וציירה. נקודה צהובה. נקודה ירוקה. נקודה אדומה. נקודה כחולה. הכחול התערבב בצהוב. היא גלתה שהיא יכולה לצייר נקודה ירוקה. עמליה המשיכה לנסות. היא ציירה המון נקודות קטנות בהרבה צבעים. “אם אני יכולה לצייר נקודות קטנות, אני יכולה לצייר גם נקודות גדולות.” עמליה מרחה את הצבעים במברשות גדולות יותר על דפים גדולים יותר כדי לצייר נקודות גדולות יותר.

כעבור שבועות אחדים, בתערוכת האמנות של בית הספר, הנקודות הרבות של עמליה הרשימו מאוד את המבקרים. עמליה הבחינה בילד קטן שנועץ בה מבטים. “את ממש ציירת גדולה. הלואי שאני יכולתי לצייר,” הוא אמר. “אני בטוחה שאתה יכול,” אמרה עמליה. “אני? לא, אני לא! אני לא יכול לצייר קו ישר אפילו בסרגל.”

עמליה חייכה. היא נתנה לילד דף חלק. “תראה לי.” העיפרון של הילד רעד כשהוא צייר את הקו. עמליה הסתכלה בשרבוט של הילד. ואז היא אמרה… “עכשיו תחתום.”

נכתב ע”י פיטר ריינולדס  ויצא לאור בהוצאת כנרת זמורה ביתן עם איורים מקסימים של המחבר.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *