נשלח ב-25/1/19
בסין הרחוקה אהבו כולם פרחים. אך יותר מכולם אהב אותם נער קטן בשם פינג אשר כל פרח שגידל הפליא לפרוח.
הקיסר הזקן, אשר הרגיש שימיו ספורים, רצה למנות לעצמו יורש, הוא התלבט כיצד לבחור את היורש כשלפתע הבזיק רעיון במוחו: הפרחים הם אלה שיבחרו!
הכרוז יצא והכריז: “הקשיבו הקשיבו ילדי סין. עליכם להגיע מיד לארמון הקיסר. כל ילד יקבל זרע מיוחד של פרח. הילד שיגדל את הפרח היפה ביותר יהיה הקיסר הבא!”
מיד התקבצו ובאו ילדים מכל רחבי הממלכה, וכל ילד קבל זרע מידי הקיסר. כמובן שפינג היה ביניהם.
פינג מלא עציץ קטן באדמה דשנה, הוא טמן בה את הזרע שלו בעדינות רבה. הוא השקה אותו מדי יום אולם לאכזבתו לא צמח דבר. שוב השקה ושוב חיכה – לשוא. העציץ נשאר ריק.
כשהגיע היום הגדול הלכו כל הילדים לארמון הקיסר. כל אחד מהילדים נשא עציץ עם פרח יפה. רק פינג נשא עציץ ריק.
עבר הקיסר מילד לילד וכשהגיע לפינג שאל אותו: “למה העציץ שלך ריק?”
פינג פרץ בבכי. הוא ספר לקיסר איך טיפל בזרע שלו באהבה וכמה התאכזב כשהאדמה לא הצמיחה דבר.
חיוך הציף את פני הקיסר והוא קרא: “מצאתי! מצאתי את האדם היחיד שמתאים להיות קיסר! אינני יודע מאין לקחו כל האחרים את הזרעים שלהם. הזרעים שאני חילקתי היו אפויים, ומזרעים אפויים לא ניתן להצמיח דבר”
והקיסר המשיך: “אני מודיע בזאת שהילד הזה שהיה לו האומץ לומר את האמת על העציץ הריק יהיה הקיסר הבא!”