הצפרדעים שנפלו לבור

להקת צפרדעים טיילה לה ביער, לפתע, מעדו שתי צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. התגודדו שאר הצפרדעים יחדיו סביב הבור. כשראו את עומק הבור הן צעקו לצפרדעים שנפלו: “חבר’ה, אין לכן שום סיכוי לצאת מכאן בחיים… אתן נחשבות כבר כאילו מתתן… חבל לכן בכלל להתאמץ!”

אולם הצפרדעים שנפלו כלל לא העלו על דעתם לוותר על חייהם בקלות שכזו, התעלמו מהסביבה וניתרו בכל כוחן. כל אותו הזמן הצפרדעים שבחוץ המשיכו ”לעודד” אותן … בעוד הצפרדעים שבבור מקפצות בכל כוחן…

אחת הצפרדעים שבבור הבינה את המסר, היא הפסיקה לנתר, כוחותיה אפסו והיא מתה בקרקעית הבור. הצפרדע השנייה לא ויתרה, היא ניסתה והמשיכה בכל כוחותיה לנתר ולקפוץ, בה בשעה שהצפרדעים מסמנות לה בתנועות וצועקות מפתח הבור “חבל על המאמץ… אין לך שום סיכוי בעולם…”

בסופו של דבר, היא ניתרה בעוצמה כה גדולה עד שהצליחה לצאת החוצה מהבור. כשיצאה החוצה, תשושה אך מלאת סיפוק שאלו אותה: “הבור היה ממש עמוק, איך עשית זאת?”

בשפת הסימנים הסבירה להם אותה הצפרדע כי היא פשוט חירשת… היא לא שמעה מה אומרים לה, ובטעות פירשה את קריאותיהן הנרגשות כמילות עידוד… היא הבינה שהן מסמנות לה כל הזמן שביכולתה לצאת, שהיא יכולה להצליח לקפוץ החוצה, זה מה שנתן לה את הכח…

חומר למחשבה: מקהלת הקולות שהכי משפיעה עלינו, היא לא המקהלה החיצונית, אלא מקהלת הקולות שבתוך ראשנו. האם הקולות האלה תומכים בהצלחה / שמחה / התפתחות שלנו או מחבלים בהן?

סיפור קלסי שתמיד טוב להיזכר בו.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *