אילו ידעתי קרוא וכתוב…

נשלח ב-10/11/17

איש אחד היה שוער בבית בושת. יום אחד מת בעל הבית הזקן והמנהל החדש החליט לעשות שינויים. הוא שיפץ את החדרים ונתן הוראות חדשות לצוות העובדים. לשוער אמר: “מהיום לא רק תעמוד בשער אלא תכין לי גם דוח המציין כמה אנשים נכנסו כל יום ומה הייתה מידת שביעות רצונם”

השוער רצה למלא את הדרישות החדשות, אבל לא יכול היה. הוא לא ידע קרוא וכתוב. האיש פוטר מעבודתו וחש שעולמו חרב עליו. איך יביא פרנסה למשפחתו?

הוא נזכר שלפעמים בבית הבושת, הוא היה מתקן מיטה שבורה או דלת שהתקלקלה, לכן החליט שעד שימצא עבודה חדשה יעבור מבית לבית ויציע עצמו כמתקן. מאחר שלא היו לו כלי עבודה הוא נסע לעיר הסמוכה שהייתה רחוקה מרחק יומיים רכיבה וקנה בחלק מדמי הפיצויים שקבל ארגז כלים.

למחרת דפק השכן בדלת ואמר: “באתי לשאול אם יש לך במקרה פטיש להשאיל לי”. “בדיוק קניתי” ענה האיש “אבל תחזיר לי עוד היום, אני צריך אותו לעבודה החדשה שלי”.

אחרי כמה שעות חזר השכן. הוא עדיין היה זקוק לפטיש. “אולי תמכור לי אותו?” שאל. “לא אני צריך אותו לעבודה” ענה האיש. “אז תוכל לנסוע לעיר ולקנות אחד גם בשבילי?” שאל השכן, “אשלם לך על הזמן, יומיים הלוך ויומיים חזור, הרי אין לך עבודה. מה דעתך?” הוא הסכים, זה ייתן לו הכנסה של ארבעה ימי עבודה.

בשובו חיכה לו שכן אחר. “שמעתי שקנית פטיש לחבר שלנו. גם אני צריך כמה כלים. אשלם לך את מחיר הכלים ועוד ארבעה ימי נסיעה”. השוער לשעבר פתח את ארגז הכלים שלו והשכן בחר צבת, מברג, פטיש ואזמל. הוא שילם והלך.

השמועה פשטה בכפר ששוער בית הבושת לשעבר הוא עכשיו מוכר הכלים. אנשים שמחו שאינם צריכים לנסוע עוד לעיר הרחוקה לקנות כלי עבודה. הוא נסע פעם בשבוע וקנה את כל הדרוש ללקוחותיו. בתוך זמן קצר הבין שאם ימצא מקום לאחסן את הכלים, יוכל לחסוך בנסיעות, לכן הוא שכר מחסן קטן. כעבור כמה שבועות הרחיב את המחסן, הוסיף חלון ראווה, והמקום הפך לחנות הכלים הראשונה של הכפר.

החנות שגשגה. כל אנשי הכפר קנו בה, וגם אנשים רבים מהכפרים הסמוכים. יום אחד עלה בדעתו של מוכר הכלים שהחרט ידידו יכול לייצר בשבילו את הכלים וכך הפך ליצרן כלים.

בתוך עשר שנים בזכות יושרו וחריצותו הפך האיש לבעל העסק המצליח ביותר באזור כולו והיה אחד מעשירי האזור.

הוא הצליח עד כדי כך שתרם תרומה נכבדה לבית הספר החדש שהוקם בכפר. באירוע חנוכת בית הספר הזמין אותו ראש המועצה לחתום בדף הראשון של ספר המבקרים.

“לכבוד הוא לי” אמר האיש. “אין דבר שהייתי רוצה לעשות יותר מאשר לחתום פה אבל אני לא יודע לכתוב”

“אתה?” התפלא ראש המועצה. “בנית אימפריה בלי לדעת קרוא וכתוב? אני שואל את עצמי מה היית עושה אילו ידעת קרוא וכתוב”

“אני יכול לענות על כך” ענה האיש. “אילו ידעתי קרוא וכתוב הייתי שוער בבית בושת”…

הסיפור מופיע בספרו של חורחה בוקאי שנקרא “מי אתה?”. הרשיתי לעצמי לקצרו מעט. במחקר קטן שעשיתי ברשת גיליתי שהוא מבוסס על סיפור עממי ותיק בעל גרסאות רבות.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *