נשלח ב-17/2/17

בצהרי יום אביבי, אם ובתה עלו לגג בניין גבוה על מנת להשקיף על העיר.

האם הביאה משקפת וצפתה להנאתה בשוק העיר. בעודה סורקת את הדוכנים והרוכלים, לפתע נחו עיניה על מאהבה אוחז בידה של אישה צעירה ששערות ארוכות מסתירות את פניה.

היא החווירה, העבירה את המשקפת לבתה, התרחקה מעט והזילה דמעה.

הבת צפתה בבתי העיר והנה באחד החלונות ראתה את חברה, אהוב ליבה, עירום מהמותניים ומעלה ויד אישה נוגעת בכתפו וחזהו. הבת הסמיקה, החסירה פעימה והתרחקה מעט לבל תראה אותה אמה בוכה.

כל אחת בפינתה, שלפה מגבון נייר ובעדינות נגבה את הדמעות.

בדברי התפעלות על מראה העיר, ובהערת אגב על האבק החודר לעיניים, ירדו מהמגדל והתיישבו בבית קפה סמוך. האם סיפרה על הדודה, על השיפוצים במטבח. הבת שאלה לשלום הסבתא והסבא, והתעניינה בשלומו של כלב המשפחה. שעת איכות של אם ובת.

בינתיים בשוק, המאהב סיים את הקניות עם בתו הסטודנטית, והתופרת סיימה את המדידות לחולצתו של החבר.

את הסיפור לשבת היום מצאתי באתר “בא במייל“.

חומר למחשבה: איזה חלק מהדברים שמעציבים/מרגיזים/מתסכלים אותנו, לא היו ולא נבראו?