סיפור אמיתי

נשלח ב 22/5/15

אדם עמד בתחנת הרכבת התחתית בעיר וושינגטון והתחיל לנגן בכינור. זה היה בוקר קר בינואר. הוא ניגן ששה קטעים של באך במשך 45 דקות. מאחר שהיתה זו שעה השיא בה אנשים ממהרים לעבודה, כ-1,100 אנשים עברו לידו.

אחרי 3 דקות, אדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי, הוא האט, עצר לכמה שניות, ואז מהר לדרכו. דקה אח”כ הכנר קבל את הדולר הראשון. אשה עברה, זרקה את הכסף לקופסא שלידו והמשיכה ללכת. כמה דקות אחר כך מישהו נשען על הקיר כדי להקשיב, הציץ בשעונו והמשיך ללכת, כנראה אחר לעבודה.

הכי הרבה תשומת לב הקדיש לכנר ילד בן 3. אימו גררה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להתבונן בכנר. לבסוף, האמא משכה חזק, והילד המשיך ללכת כשהוא מסובב את ראשו לאחור מדי פעם. הפעולה הזו חזרה על עצמה עם עוד כמה ילדים. כל ההורים, בלי יוצא מהכלל, הכריחו אותם להמשיך.

במשך 45 הדקות שהכנר נגן, רק 6 אנשים עצרו והקשיבו לפרק זמן מסוים. כ-20 אנשים נתנו לו כסף, והמשיכו ללכת, הוא אסף בסהכ 32 דולרים. כשהוא גמר לנגן, אף אחד לא שם לב, אף אחד לא מחה כפיים.

אף אחד לא ידע זאת, אבל הכנר היה ג’ושוע בל, אחד המוזיקאים המוכשרים בעולם. הוא ניגן את אחת היצירות המסובכות יותר שנכתבו אי פעם, על כינור ששווה 3.5 מליון דולר. יומיים לפני הנגינה ברכבת התחתית, הוא ניגן באולם קונצרטים בבוסטון שהיה מלא לגמרי באנשים ששלמו 100 דולר בממוצע לכרטיס.

זה סיפור אמיתי. הנגינה של ג’ושוע בל בעילום שם בתחנת הרכבת התחתית אורגנה ע”י העיתון וושינגטון-פוסט כחלק מניסוי חברתי על תפיסה, טעם, ועדיפויות של אנשים. מטרת הניסוי היתה לבחון אם אנחנו תופשים יופי, נעצרים להעריך אותו ומזהים כשרון כשהם מופיעים בהקשר בלתי צפוי.

אחת השאלות שעולות מהניסוי הזה היא: אם אין לנו רגע לעצור ולהקשיב לאחד המוזיקאים הגדולים בעולם מנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, מה עוד אנחנו מפסידים?

הסיפור הזה מופיע מתחת לסרטון בו רואים את ג’ושוע בל מנגן בתחנת הרכבת. לצפיה בסרטון הקישו כאן.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *