נשלח ב 19/8/16

כשהייתי קטן אהבתי ללכת לקרקס, והכי אהובים עלי בקרקס היו בעלי החיים. הפיל עניין אותי במיוחד ואחר כך נודע לי שגם ילדים אחרים אהבו אותו. במהלך ההופעה התרשמנו מגודלו, ממשקלו ומכוחו של הפיל. אבל בין הופעה להופעה הוא נקשר באחת מרגליו בשרשרת אל יתד קטנה שהייתה מקובעת לרצפה.

היתד הייתה חתיכת עץ זעירה שחדרה לרצפה לעומק סנטימטרים ספורים בלבד, ולמרות שהשרשרת הייתה עבה וחזקה נראה לי מובן מאליו שבעל חיים שבכוחו לעקור עץ מהשורש יכול גם להשתחרר בקלות מהיתד ולברוח.

נדמה לי שאי אפשר שלא לתהות: מה עוצר בעדו? למה הוא לא בורח?

כשהייתי בן חמש או שש עדיין בטחתי בחכמתם של המבוגרים. שאלתי אז מורה, איש דת או דוד כלשהו על תעלומת הפיל. מישהו מהם הסביר לי שהפיל לא בורח משום שהוא מאולף.

ואז שאלתי את השאלה המתבקשת: “אם הוא מאולף, למה קושרים אותו?”

אני לא זוכר שקיבלתי תשובה הגיונית. בחלוף הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, ונזכרתי בה רק כשנתקלתי באנשים אחרים ששאלו את השאלה הזאת.

לפני שנים אחדות גיליתי למזלי שמישהו חכם גם מצא את התשובה: הפיל לא ברח מהקרקס מפני שהוא היה קשור ליתד מקטנותו.

עצמתי את עיני ודמיינתי את הפיל חסר הישע שזה עתה נולד מגלה שהוא קשור ליתד. אני בטוח שהפילון דחף, משך והזיע וניסה להשתחרר. למרות מאמציו הוא לא הצליח להשתחרר מפני שהדבר היה למעלה מכוחותיו.

דמיינתי שהוא נרדם באפיסת כוחות ושביום המחרת הוא ניסה שוב, וגם ביום המחרת, וביום המחרת… עד שיום אחד, יום נורא מבחינתו, השלים הפיל עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.

הפיל העצום ורב העצמה הזה שאנחנו רואים בקרקס לא בורח מפני שהוא מאמין שהוא אינו מסוגל לברוח.

חוסר האונים שחש בקטנותו נחקק בזיכרונו. הוא מעולם לא ניסה לחזור ולהעמיד את כוחו במבחן.

הסיפור הזה מסתובב ברשת בהרבה גרסאות. הגרסה שלפניכם לקוחה מספרו המקסים של חורחה בוקאי “שמע סיפור”.

חומר למחשבה : מהי העצמה שלנו שאנחנו לא מודעים לה? מה אנחנו מאמינים בטעות שאנחנו לא יכולים?