פורסם ב21/8/20
הסיפור של היום הוא סיפור על שומר היערות.
| היה היה פעם שומר יערות שגר בבקתה ביער סמוך לעיירה קטנה בהרי האלפים. תפקידו היה לסלק פסולת מן המעין ומפלג המים שזרם ממנו אל האגם היפהפה שעל חופו נבנתה העיירה.העיירה היתה מפורסמת ביופיה ואהודה על נופשים ותיירים. ברבורים גאים שחו באגם שמימיו היו זכים במיוחד. גלגלי טחנות הרוח שסבבו יום ולילה סיפקו כוח לעסקים רבים בקרבת המים. אדמות חקלאיות הושקו באופן טבעי ואין מילים לתאר את הנוף הציורי שנשקף מהאגם.שומר היערות היה חרוץ ונאמן, הוא היה מסייר באזור המעיין והפלג, אוסף עלים וענפים, מסלק את החצץ והעפר שהיו עלולים לעצור את זרימת המים החיים ולגרום לזיהומם. הוא עשה זאת במשך עשרות שנים מאז היה איש צעיר.באחד הערבים בישיבת מועצת העיירה – כאשר עברו על תקציב העיירה לשנה הקרובה – העלה אחד הנציגים תהייה לגבי משכורתו של שומר היערות. “מדוע אנו ממשיכים להעסיקו שנה לאחר שנה? איש אינו רואה אותו וככל שידוע לנו האיש המוזר אינו מועיל לנו – הוא מיותר”. ובהצבעה פה אחד – החליטו על פיטוריו.במשך מספר שבועות שום דבר לא השתנה. בתחילת הסתו העצים החלו להשיר עלים וענפים קטנים נשברו ונפלו אל תוך המעיין והפלג ושיבשו את זרימת המים. האגם החל משנה את צבעו לצהבהב ואח”כ לחום. לאחר מכן כיסתה שכבה דקה של זיהום חלקים מהמים לאורך הגדות והורגשה צחנה. גלגלי הטחנות סובבו לאט עד שאחדים מהם נעצרו לבסוף. הברבורים נטשו וכך גם התיירים.ראש המועצה כינס בדחיפות ישיבה מיוחדת. חברי המועצה עמדו על שגיאתם החמורה וקראו לשומר היערות שיחזור לתפקידו. הזקן לא אמר מילה, ורק חזר למלא את תפקידו בנאמנות ובחריצות. בתוך מספר שבועות החלו מים טהורים שוב לזרום אל האגם, הברבורים חזרו ובעקבותיהם התיירים והנופשים. גם גלגלי טחנות הרוח שבו להסתובב וחיים חדשים חזרו לעיירה היפייפיה. |
| מה לדעתכם ה”חומר למחשבה” מהסיפור הזה? את הסיפור שמעתי אותו לראשונה מרונית רביב המקסימה. אחר כך חיפשתי ומצאתי גרסה כתובה שלו באתר הסיפורים הנפלא גולם |