פורסם ב18/12/20
הסיפור שבחרתי לשלוח היום הוא סיפור זן ידוע שמסתובב ברשת בגרסאות רבות.
| סמוראי אחד התייצב לפני מורה זן החכם שלו ושאל אותו: “האם יש באמת גן עדן וגיהנום? ואם הם קיימים, היכן השערים אליהם?”המורה נעץ בסמוראי מבט ממושך ואז שאל אותו: “למי אתה חושב את עצמך שאתה מעז לשאול שאלה כזאת?””אני סמוראי” – השיב הסמוראי. “אתה? סמוראי?” – ענה לו המורה בלעג. “אתה דומה יותר למקבץ נדבות”.בפנים סמוקות מכעס שלף הסמוראי את חרבו. נו, טוב! אמר המורה, אפילו חרב יש לך? בסדר, אבל אני בטוח שאתה לא יודע להשתמש בה ושלא תוכל לערוף את ראשי. רותח מרוב כעס הניף הלוחם את חרבו כדי לדקור את המורה.בדיוק ברגע שהניף את החרב, אמר לו המורה החכם: “הנה נפתחים שערי גיהנום”.הסמוראי עצר. הוא נמלא ברגשות הערכה ואהבה כלפי המורה שלו שהיה מוכן לסכן את חייו רק כדי ללמד אותו על גן עדן וגיהנום. הוא הוריד את החרב, עיניו נמלאו דמעות תודה ובהתרגשות הוא קד לפני המורה קידה עמוקה.”עכשיו נפתחים שערי גן עדן” – אמר החכם. |
| הסיפור הותיק הזה מציע שרגשות שליליים כמו כעס הם הגיהינום, ורגשות חיוביים כמו הכרת תודה והערכה הם גן עדן.אני לא בטוחה אם אני מסכימה להצעה הזו, אבל התעמקות במחקרים חדשים הוכיחה לי שלרגשות חיוביים אכן יש השפעה מיטיבה על חיינו. |