פורסם ב 19/2/21
הסיפור של היום הוא סיפור חסידי שמופיע בגרסאות רבות. את הגרסה הזו שלח לי לפני כמה שנים ידידי עופר שספר לי ששמע אותו מדודו אריה ז”ל.
| הבעל שם טוב היה חוזר ושונה בפני תלמידיו על הצורך לברך על הטוב והרע באותה המידה ובאותה הדבקות. תלמידיו הקשו שוב ושוב ‘איך אפשר? על הטוב , זה ברור, אבל מדוע לברך על הרע?’.משלא הצליח להסביר, החליט הבעש”ט לשלוח אותם למסע. וכך אמר להם: ריתמו סוס ועגלה וצאו לעיירה קשצ’וב, גשו שם אל רב לייבל, הוא ידע להסביר לכם.יצאו החסידים למסע הארוך והמפרך מלווים בגשם קור וסערה. כשהגיעו לעיירה מיד החלו לשאול היכן נמצא אותו רב לייבל ידוע. יהודי המקום הבודדים השתאו ואמרו, סליחה אין אצלינו שום רב לייבל. ובכלל אין לנו רב. אבל הבעש”ט בכבודו ובעצמו שלח אותנו אליו אמרו החסידים. מצטערים מאוד אמרו היהודים אבל הלייבל היחיד בעיירה שלנו הוא לייבל’ה הקבצן, יש לו איזה צריף בקצה העיירה.ביאושם החליטו שאם כבר הגיעו עד כאן יגשו לדבר עם לייבל’ה זה. צעדו לקצה העיירה והגיעו לצריף מט לנפול, מוקף כולו בבוץ ורק עששית זעירה מאירה את חלונו. דפקו על הדלת. איש לבוש בלויים פתח להם בחיוך. שאלו החסידים: אתה רב לייבל? חייך האיש במבוכה, ואמר: ‘אני לייבל אבל ממש ממש לא רבי’.אבל הבעש”ט בכבודו ובעצמו שלח אותנו אליך. אמרו. מצטער אמר לייבל’ה אני את הבעש”ט לא מכיר ולא פגשתי מעולם. אבל הוא גם אמר שאתה תדע להסביר מדוע יש לברך על הטוב ועל הרע כאחד. אמרו החסידים כמעט בדמעות.האיש פרץ בצחוק גדול ואמר: תראו עכשיו ברור לי שמדובר בטעות, מפני שלי מעולם לא קרה שום דבר רע. בואו תיכנסו אכין לכם כוס תה. |
| הסיפור הזה מדגים בצורה מקסימה איך תפיסת המציאות שלנו ורמת השמחה שלנו תלויות בצורת החשיבה שלנו. |