נשלח ב- 28/9/18

בחור צעיר אחד הגיש בקשה לראיון עבודה באחת מהחברות הגדולות. הוא הצליח לעבור את הראיונות הראשונים ונותר לו רק הריאיון הסופי עם מנהל החברה.
המנהל קרא את קורות חייו של המרואיין והתרשם מאוד! בראיון, שאל המנהל: “האם יש לך מלגת לימודים?” “לא”, ענה הבחור. “אביך שילם על הלימודים?” שאל המנהל. “כן”, ענה הבחור. “היכן עובד אביך?” שאל “אבי נפח!” אמר.
המנהל ביקש שיראה לו את כפות ידיו. ידיו היו רכות וללא רבב. “האם כבר עזרת לאביך בעבודתו?” שאל המנהל והצעיר ענה: “לא. הורי תמיד עודדו אותי ללמוד ולקרוא הרבה ספרים. בנוסף, הוא עושה את העבודה הרבה יותר טוב ממני!”
אז, אמר המנהל: “יש לי בקשה אליך. לך היום הביתה… רחץ את ידי אביך וחזור אלי מחר בבוקר.”
הבחור, שראה שיש סיכוי גדול שיקבל את העבודה, קיבל את הבקשה. כשהגיע הביתה שאל את אביו אם ירשה לו לרחוץ את ידיו. האב חשב שהשאלה מוזרה, אבל הסכים והראה לבנו את ידיו. הבן רחץ את ידיו של אביו באיטיות. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הבחין שידי אביו היו כל כך מקומטות ומלאות בצלקות. חלק מהמכות היו כל כך עמוקות שהאב הרגיש כאב כשבן נגע בהן.
זו הייתה הפעם הראשונה שהבחור הבין מה הייתה משמעות עבודת כפיו של אביו כדי שהוא יוכל לשלם את לימודיו של בנו. הצלקות בידיו של אביו היו המחיר שהיא שילם על חינוכו, בית ספרו ועתידו!
מיד לאחר סיום ניקיון ידיו, הלך הצעיר לנקות את הסדנה של אביו. באותו הלילה האב והבן שוחחו ממושכות.
למחרת בבוקר, חזר הבחור למשרד המנהל. המנהל ראה שעיני הבחור מלאו בדמעות ושאל אותו: “תוכל לספר לי מה קרה ומה למדת אתמול בביתך?”
“רחצתי את ידי אבי וניקיתי את סדנתו. עכשיו אני מבין יותר, שללא הורי, לא הייתי כאן ולא הייתי מי שאני היום. כשעזרתי לאבי הבנתי כמה קושי ומאמץ נדרשו לעשות מה שעשו עבורי.”
אמר המנהל: “זה מה שאני מחפש בצוות שלי. אני רוצה להעסיק אנשים שמסוגלים להעריך עזרה לזולת. אנשים שיכירו בעבודתו של השני… התקבלת לעבודה!”

הספור הוא על הערכה של בן לאביו. חשוב מאוד שנעריך את הורינו ואת מה שהם עשו למעננו. מצד שני, כהורים, יש לנו הזכות והעונג להעריך את ילדינו ולשמוח בהתקדמויות שלהם. 

סיפור שפרסמה אחת מחברות הפייסבוק שלי, שנתנה לי אישור להעביר אותו הלאה.