פורסם ב22/5/20
| לפני שנים רבות עלה חכם אחד בדרך לירושלים.לפניו, במעלה הדרך, ראה שני אנשים דוחפים מריצות מלאות אבנים.החיש החכם פעמיו, השיג אותם, ושאל את האחד: ‘ידידי, מה אתה עושה?’ נאנח האיש אנחה כבדה וענה לו: ‘רבי, אתה רואה, אני דוחף מריצה מלאה אבנים במעלה הדרך’הודה לו החכם והמשיך בדרכו. השיג גם את השני, ושאל אותו: ‘ואתה, ידידי, מה אתה עושה?’ חייך האיש חיוך גדול ואמר לו: ‘רבי, אתה רואה – אני בונה את בית המקדש”. |
| בשבילי הסיפור הזה הוא על משמעות. המשמעות שאנחנו נותנים לכל דבר. לעשייה שלנו, לאנשים בחיינו, למציאות החיצונית.על אותה מציאות חיצונית אפשר לספר המון סיפורים שונים. איזה סיפור אנחנו בוחרים? האם הסיפור הזה תורם לנו? מעצים אותנו? מקדם אותנו? חומר למחשבה… את הסיפור שמעתי מפרופסור יורם יובל |