אתר הקורסים של ד"ר דליה רזניצקי המרכז לאימון התודעה

פורסם ב20.3.20

שלום חברים יקרים, הסיפור לשבת היום הוא סיפור שמסתובב ברשת בגרסאות רבות. מתחתיו מתנות לשבת שמותאמת במיוחד לימים הטרופים האלה. שבת שלום! ורק בריאות!

היה היה כפר קטן ליד הנהר. האנשים חיו שם בשמחה והתפללו בכנסיית הכפר. פעם אחת, ירד גשם חזק מאוד והנהר התחיל לעלות על גדותיו ולהציף את הכפר. כל האנשים התחילו להתפנות מהבתים שלהם ולעבור למקום בטוח.אחד האנשים רץ לכנסיה להודיע לכומר. הוא אמר לו: “מי השטפון מגיעים לכפר, כולנו מתפנים למקום בטוח. בוא איתנו” הכומר ענה: “אני לא אתאיסט כמוכם. יש לי אמונה עמוקה. אני בוטח באלוהים שהוא יציל אותי. אני לא עוזב את הכנסיה”לא עבר זמן רב ומי השיטפון התחילו למלא את הכנסיה. הכומר טפס על השולחן. אחרי כמה דקות הגיע אדם עם סירה. הוא אמר לכומר: “אמרו לי שעדיין לא התפנית, באתי להציל אותך. בוא תכנס לסירה”. אבל הכומר שוב סרב לעזוב ואמר: ” אני איש אמונה, אני בוטח באלוהים שהוא יציל אותי. אני לא עוזב את הכנסיה”המים המשיכו לעלות. הכומר טפס אל גג הכנסיה. הוא התפלל לאלוהים שיציל אותו. אחרי זמן מה הגיע הליקופטר שהוריד סולם חבלים וקרא לכומר לעלות. אבל הכומר שוב סרב ואמר: “אני איש אמונה, אני בוטח באלוהים שהוא יציל אותי. אני לא עוזב את הכנסיה” וההליקופטר המשיך בדרכו לעזור לניצולים אחרים.בסופו של דבר, כשהכנסיה היתה מכוסה כמעט כולה במים, הכומר שבקושי החזיק את ראשו מעל המים התלונן: “אלוהים, אני עובד אותך כל חיי וגם היום לא איבדתי את האמונה. למה לא באת להציל אותי?” אלוהים ענה: “ניסיתי להציל אותך 3 פעמים. באתי בריצה להזמין אותך להתפנות כשהשטפון רק התחיל, אחר כך כשהמים עלו באתי עם סירה, ולבסוף באתי עם הליקופטר”…

המסר של הסיפור הזה בשבילי הוא שבמצבים של אתגר וקושי, אנחנו צריכים להיות אקטיביים ולא פסיביים, לעשות את המקסימום לעזור לעצמנו.בימים הטרופים האלה, כשיש לנו מעט מאוד שליטה על ההתרחשויות החיצוניות – האקטיביות קשורה בעיקר למצב הפנימי שלנו. האתגר העיקרי שלנו לדעתי, הוא למצוא דרכים להרגיע את התודעה והגוף, לשמור על מצב הרוח שלנו, על רמת האנרגיה שלנו.

פורסם ב6/3/20

שלום חברים יקרים, הסיפור לשבת כיאה לימים לא פשוטים אלה הוא סיפור על התמודדות עם קשיים שמצאתי בספרו המקסים של לני רביץ אופטימיות נצחית. הסיפור מוקדש באהבה לכל מי שמודאג, לכל מי שבבדוד, לכל מי שבטל תוכניות או נסיעה לחול, בקיצור לכולנו! מתחתיו מתנה לשבת ומידע על הפעילויות הבאות. שבת שלום!

היה בחור בשם רוני שתמיד היה במצב רוח טוב, תמיד היה לו משהו חיובי לומר לכל אחד. כשהיו שואלים אותו “מה נשמע” היה משיב “הכי טוב שיכול להיות כרגע – ואין רגע חוץ מהרגע”.חבר סקרן אחד שאל אתו איך הוא תמיד כל כך חיובי ביחס לכל והוא השיב: “בכל בוקר אני אומר לעצמי שיש לי שתי אפשרויות היום – להיות במצב רוח טוב ולהיות במצב רוח רע. אני בוחר להיות במצב רוח טוב”.באחד הימים השאיר רוני בטעות את הדלת האחורית של העסק שלו פתוחה. שלשה שודדים חמושים פרצו פנימה ואיימו עליו באקדח. ברגע של פניקה הם ירו בו. שכנים מצאו את רוני הפצוע והזמינו אמבולנס. אחרי 18 שעות של ניתוחים ושבועות ארוכים של אשפוז ושיקום חזר רוני הביתה כשבגופו רסיסי הכדור.אחרי כחצי שנה פגש אותו אותו חבר סקרן ושאל אותו מה שלומו. רוני השיב: “הכי טוב שיכול להיות כרגע – ואין רגע חוץ מהרגע. רוצה לראות את הצלקות שלי?”החבר לא רצה. הוא שאל את רוני מה עבר לו בראש בזמן התקיפה והפציעה. “הדבר הראשון שחשבתי עליו היה שהייתי צריך לנעול את הדלת” השיב רוני “ואז כששכבתי על הריצפה הבנתי שיש לי שתי אפשרויות. אני יכול לבחור לחיות או למות. בחרתי לחיות”.”ולא פחדת?” שאל החבר.“הפרמדיקים היו נהדרים” סיפר רוני “הם אמרו לי שאהיה בסדר. אבל כשלקחו אותי לחדר מיון, וראיתי את הבעת הפנים של הרופאים והאחיות, התחלתי ממש לפחד. בעיניהם קראתי שאני אדם מת. ידעתי שאני צריך לעשות משהו””ומה עשית?” שאל החבר. “ובכן, היתה שם אחות שצעקה לכיווני שאלות,” הוא סיפר. “היא שאלה אם אני אלרגי למשהו. עניתי שכן. הרופאים והאחיות הפסיקו לעבוד כשחיכו לתשובתי. נשמתי עמוק, וצעקתי: “כדורים!” כשהם צחקו, אמרתי להם “אני בוחר לחיות, אנא נתחו אותי כאילו שאני חי, לא מת.”

כדאי למי שרוצה להתאמן בחשיבה כמו של רוני, שאני קוראת לה “חשיבה תומכת אושר”

פורסם ב24.1.20

שלום חברים יקרים, את הסיפור לשבת היום שהחלטתי לקרוא לו “הכל עניין של מזל” מצאתי באתר המקסים “אוצר הסיפורים של יואל פרץ”. שבת שלום!

היה פעם בן אדם אחד שלא עבד יותר מדי קשה. היה יושב בכורסה, קורא עיתון. היו באים אליו החברים: “מה הבטלה הזאת לך? מה זה כבר אין עבודה בעולם?””עבודה?”היה אומר להם, “בחייכם, אתם ראיתים מישהו שעשה כסף מעבודה? דברים בטלים! כסף זה לא מעבודה. אתם רוצים לדעת איך עושים כסף ומהר? אני אגיד לכם! זה לא סוד. כל מה שצריך זה לחכות בסבלנות וכשמגיע המזל – לתפוס אותו בשתי ידיים ולא להרפות! זה כל הסוד. אתם עוד תראו.”טוב, שיעשה כרצונו.יום אחד הבן-אדם יושב כהרגלו בכורסא קורא עיתון. פתאום הוא רואה בעמוד האחורי איזו ידיעה קטנה, שאי שם באוקיינוס השקט מצאו אי עם קיקלופים, אתם יודעים אלה עם עין אחת בראש.”זה המזל שלי!” הוא אומר, “כל אחד חושב זה סתם סקופּ, איזה ברווז עיתונאי, אבל אני אומר לכם: זה המזל שלי! אני הולך לצייד ספינה, להפליג לאי הזה, לתפוס קיקלופ ולהכניס אותו לתוך כלוב: ‘אדוני, רוצה לראות קיקלופ – שים דולר! גברת, רוצה לראות איש עם עין אחת – שימי דולר!’ שים דולר! שימי דולר! תוך שבוע אני ממלא את הכיסים, גוזר קופון והופך למליונר!”ומה אני אגיד לכם, באמת הלך, שכר יכטה ויצא לים. יום, שבוע חודש – עולים יורדים על הגלים. יום אחד הוא רואה מרחוק רצועת אדמה.”תביאו לי משקפת!” מסתכל, מסתכל – וואלה! על החוף עומד בן אדם עם עין אחת באמצע, קיקלופ מארץ הקיקלופים. “מהר מהר! תביאו את הסירה! תביאו את המשוטים! תעמיסו את הכלוב! מהר מהר!” תח, תח, תח חותר לחוף.איך שהוא מגיע לחוף מתנפלים עליו שני קיקלופים תופסים אותו, שמים אותו בכלוב: “אדוני, רוצה לראות איש עם שתי עיניים – שים דולר!”תוך שבוע מילאו את הכיסים, הפכו למיליונרים.אז זה מה שאני אומר לכם – בחיים הכל מזל; תלוי רק של מי…

אפשר בהחלט להנות מהסיפור הזה כסיפור/בדיחה מחויך. אם בנוסף לזה אתם רואים בו “מסר” או “מוסר השכל” אתם מוזמנים לכתוב מהו מתחת לסיפור בדף הפייסבוק שלי

פורסם ב10.1.20

שלום חברים יקרים, הסיפור לשבת היום נקרא מתנות האלים והוא סיפור עם מסרילנקה.

לפני שנים רבות מאוד, כך מספרים, ירדו האלים לביקור בארץ. הם התבוננו במעשיהם של בני האדם בעין בוחנת והדברים שראו שם שעשעו אותם לא מעט. כאשר הגיע הזמן לשוב לשמים קרא ברהמה, ראש האלים, לאדם ואמר לו: “ראה, ברצוני להשאיר לך מתנה למזכרת.”המתנה הייתה נתונה בשני צרורות.”הצרור האחד”, הסביר לו ברהמה, “מכיל את טעויותיך שלך; הצרור השני מכיל את הטעויות של שכנך.”האדם לקח את שני הצרורות. הוא היה נבוך קמעא ולא ידע אם עליו להודות לברהמה על מתנותיו. למען האמת, הוא מאוד לא אהב את הצרור עם טעויותיו שלו, וכדי שלא יאלץ להתבונן בו, תלה אותו מעבר לכתפו.לעומת זאת, המתנה השנייה, הצרור עם טעויותיו של שכנו, ממש מצאה חן בעיניו. זו הייתה מתנה נאה שגרמה לו עונג רב, לכן מיהר לתלות את הצרור הזה מלפנים כך שיוכל לראותו תמיד.ועד עצם היום הזה הוא ממשיך לצעוד בעולם ולשאת עמו את שני הצרורות וברהמה מתבונן בו ומחייך לעצמו…

את הסיפור הזה שלחה לי חברתי המקסימה רינה שלף שהיא מספרת סיפורים (מופעים, סדנאות), מנחה מעגלי תנועה בשיטת ״ריו אביירטו״ ומטפלת בקול ותנועה. ליצירת קשר עם רינה (מומלץ!): rinahsheleff@gmail.comמה לדעתכם ה”חומר למחשבה” מהסיפור הזה?

פורסם ב27/12/19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח היום הוא סיפור שמסתובב ברשת ואיני יודעת מה מקורו. מתחתיו מתנה לחנוכה ומידע על הפעילויות הקרובות. שבת שלום וחג אורים שמח!

לאחר ימים רבים של נדודים, הגיע לכפר קטן אדם שכל עיסוקו היה מכירת סדקית וציוד תפירה. האדם הגיע אל הכפר בשעות הלילה המאוחרות ולא הרגיש בנוח להיכנס לאחת הבקתות ולבקש ללון בה ועל כן הניח את ראשו על האבן הראשונה שנקרתה בדרכו.

בבוקר כשקם, נבהל אותו סוחר מעצם העובדה שגילה כי נח על מצבה כל הלילה… הביט סביבו וראה שהעביר את הלילה בבית קברות. חרד ומפוחד הביט על גבי המצבה וראה כי חקוק עליה: ג`אפור, שנתיים, שלושה חודשים וארבעה ימים… עבר הלאה וראה שעל המצבה השנייה כתוב: ארונדהטי, שנה, חודש ועשרים יום וכך הלאה.

הסוחר נחרד מעצם העניין, שמא ישנה מגפה התוקפת את ילדי הכפר, ניגש לראש הכפר ושאלו לפשר העניין.

ראש הכפר חייך והרגיעו כשסיפר לו את הסיפור הבא: ביום בו ילדי הכפר הופכים לבוגרים, הם מקבלים פנקס קטן ועיפרון ואותם הם תולים על צווארם יום-יום, שעה שעה – כדי לכתוב ולאסוף בין דפי הפנקס את כל רגעי האושר שהם חווים במשך חייהם.

בבואו של האדם להחזיר נשמתו לבורא, יושבים חכמי הכפר וסופרים את ימי האושר להם זכה האדם בחייו ועל גבי מצבתו רושמים בעצם רק את מספר הימים בהם היה האדם מאושר ושמח בחלקו.

אין זה חשוב מתי נולדת, למי וכמה זמן חיית – אמר לו ראש הכפר, החשוב מהכול הוא כמה זמן איכות ואושר ניצלת בחייך.