צפוי חורף קר

פורסם ב13/12/19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא סיפור-בדיחה שמעלה חיוך על השפתיים. שלחתי אותו פעם לפני כשנתיים, מעניין מי יזכור… מתחתיו מתנה לשבת ומידע על הפעילויות הקרובות. שבת שלום!

היה זה סתיו והאינדיאנים בשמורה המרוחקת, שאלו את הצ’יף החדש שלהם האם החורף עומד להיות קר או מתון?

הואיל והצ’יף גדל בחברה המודרנית, ולא חונך על ברכי הסודות העתיקים, הוא לא יכול היה לומר מה עומד להיות מזג האוויר כשהביט בשמיים. בכל זאת, על כל צרה שלא תבוא, ענה לבני השבט כי החורף אכן עומד להיות קר, ושעל בני הכפר לאסוף עצים להסקה כדי להיות מוכנים.

כמו כן, בהיותו מנהיג מעשי, עלה במוחו רעיון. הוא הלך עד לתא הטלפון הקרוב, התקשר לשירות המטאורולוגי ושאל: “האם החורף הקרב עומד להיות קר?” “נראה כאילו חורף זה אכן עומד להיות קר למדי,” ענה החזאי מהשירות המטאורולוגי.

לפיכך חזר הצ’יף אל אנשיו והורה להם לאסוף כמות גדולה יותר של עצים, כדי להיות מוכנים.

שבוע מאוחר יותר, התקשר הצ’יף אל השירות המטאורולוגי בשנית ושאל: “האם זה עומד להיות חורף קר מאוד?” “כן, זה בהחלט עומד להיות חורף קר מאוד” ענה החזאי מהשירות המטאורולוגי.. הצ’יף הורה לאנשיו לאסוף כל פיסת עץ שיוכלו למצוא.

שבועיים מאוחר יותר, שוב התקשר הצ’יף לשירות המטאורולוגי: “האם אתם בטוחים לגמרי שהחורף עומד להיות קר מאוד?” שאל. “ללא ספק!” השיב החזאי “זה עומד להיות אחד החורפים הקרים ביותר בהיסטוריה!”

“באמת?!” התפלא הצ’יף, “איך אתם יכולים להיות כל כך בטוחים?” “כי האינדיאנים אוספים עצים כמו משוגעים…”

נזכרתי בסיפור הזה בגלל החורף שסוף סוף הגיע… וגם בגלל שחשבתי שבימים קשים אלה של הליכה למערכת בחירות נוספת וקיטוב בעם, בהם כולנו, מכל רחבי הקשת הפוליטית חווים דאגה עמוקה למדינה, לא יזיק לנו קצת לחייך…

הומור היא רק אחת הדרכים להתחבר לשמחה ורגשות חיוביים. איזה עוד דרכים יש? למה בכלל חשוב לחוש רגשות חיוביים, וכמה חיובי כדאי להיות? על כל השאלות האלה אני עונה בהדרכה החדשה “רגשות חיוביים: למה כמה ואיך”

גן העדן והגיהנום

פורסם ב6.12.19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא סיפור זן ידוע שמסתובב ברשת בגרסאות רבות. מתחתיו מתנה לשבת ומידע על הפעילויות הקרובות. שבת שלום!

סמוראי אחד התייצב לפני מורה זן החכם שלו ושאל אותו: “האם יש באמת גן עדן וגיהנום? ואם הם קיימים, היכן השערים אליהם?”

המורה נעץ בסמוראי מבט ממושך ואז שאל אותו: “למי אתה חושב את עצמך שאתה מעז לשאול שאלה כזאת?”

“אני סמוראי” – השיב הסמוראי. “אתה? סמוראי?” – ענה לו המורה בלעג. “אתה דומה יותר למקבץ נדבות”.

בפנים סמוקות מכעס שלף הסמוראי את חרבו. נו, טוב! אמר המורה, אפילו חרב יש לך? בסדר, אבל אני בטוח שאתה לא יודע להשתמש בה ושלא תוכל לערוף את ראשי. רותח מרוב כעס הניף הלוחם את חרבו כדי לדקור את המורה.

בדיוק ברגע שהניף את החרב, אמר לו המורה החכם: “הנה נפתחים שערי גיהנום”.

הסמוראי עצר. הוא נמלא ברגשות הערכה ואהבה כלפי המורה שלו שהיה מוכן לסכן את חייו רק כדי ללמד אותו על גן עדן וגיהנום. הוא הוריד את החרב, עיניו נמלאו דמעות תודה ובהתרגשות הוא קד לפני המורה קידה עמוקה.

“עכשיו נפתחים שערי גן עדן” – אמר החכם.

הסיפור הותיק הזה מציע שרגשות שליליים כמו כעס הם הגיהינום, ורגשות חיוביים כמו הכרת תודה והערכה הם גן עדן. אני לא בטוחה אם אני מסכימה להצעה הזו, אבל התעמקות במחקרים חדשים הוכיחה לי שלרגשות חיוביים אכן יש השפעה מיטיבה על חיינו

הסמוראי

פורסם ב28.11.19

שלום חברים יקרים, את הסיפור לשבת היום הוא מצאתי באתר “בא במייל”. מתחת לסיפור כרגיל מתנה לשבת ומידע על הפעילויות הקרובות. שבת שלום!

מספרים על סמוראי זקן שגר בכפר נידח. אחרי שנים של התבודדות, החליט להעביר את התורה לדורות הבאים והזמין אל ביתו צעירים רבים.

יום אחד, הגיע אל הכפר לוחם שהיה ידוע ברוח לחימה חסרת מצפון ופשרות. הלוחם הצעיר מעולם לא הפסיד בקרב, ואחרי ששמע על המוניטין של הסמוראי הוא בא להביס אותו.

תלמידיו של המורה הזקן ניסו לשכנע אותו אחרת, אבל הזקן נענה לאתגר.

ביום למחרת נאספו כולם בכיכר העיר. הסמוראי ניצב במקומו ללא ניע ואילו הלוחם הצעיר החל לכתר אותו ולהתגרות בו. הוא זרק לעברו אבנים, ירק בפניו, צעק עלבונות ואפילו העליב את אבותיו. במשך שעות, הוא לחץ ודחק בסמוראי, אבל הזקן נשאר אדיש ולא שלף את חרבו.

בסופו של יום, תשוש ומושפל, הלוחם הצעיר אסף את חפציו ועזב את הכפר.

תלמידיו של הזקן, מיהרו אליו בסוף הקרב ושאלו בפליאה “איך יכולת לשאת בעלבון הזה? מדוע לא שלפת את חרבך, ולו רק כדי להוכיח לנו שאינך פחדן?”

הביט בהם הזקן וענה: “כשאדם בא אליכם עם מתנה ואתה לא מקבלים אותה. למי שייכת המתנה?”

“למי שניסה לתת אותה”, ענו התלמידים.

“ככה זה גם לגבי קנאה, כעס ועלבון” ענה הזקן. “אם אתם מתעלמים מהם ולא לוקחים אותם ללב, הם נשארים אצל מי שנושא אותם”.

כשמישהו מתפרץ עלינו בכעס רובנו לא ממש מסוגלים לפעול כמו הסמוראי הזקן שבסיפור. למי שרוצה ללמוד איך מתמודדים עם התפרצויות כעס של אנשים סביבנו מיועדת המתנה לשבת היום.

האיכר והאסטרולוג

פורסם ב22.11.19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא סיפור על מסע שמקורו בבורמה. מצאתי אותו בספר “הדרך הארוכה אל החכמה” של יאן פיליפ סנדקר וקיצרתי אותו קצת. מתחתיו מתנה לשבת ומידע על הפעילויות הקרובות. שבת שלום!

איכר צעיר חרוץ וישר שחי עם הוריו בכפר קטן חש ברע. צמחי המרפא של איש הרפואה של הכפר לא עזרו. אסטרולוג האזור אמר שבממלכה רחוקה חי אסטרולוג רב תהילה שיוכל לעזור לאיכר הצעיר.

ההורים חששו שהמסע הארוך יהיה מעל לכוחו של בנם החולה, אך הוא חשש למות בכפר והחליט לצאת לדרך.

בערב הראשון הגיע אל גבעה קטנה שנחש גדול שכב למרגלותיה. “לאן תלך?” שאל הנחש. “אני במסע אל אסטרולוג רב תהילה”. ענה האיכר. “תוכל לשאול אותו בשבילי מדוע אינני יכול להתרחק מהגבעה הזו אף שאני מרבה לנסות?”. “אעשה זאת ברצון” ענה האיכר הצעיר “בדרך חזרה אעבור פה שנית ואמסור לך את התשובה”.

הוא המשיך בדרכו והגיע לנהר רחב שזרימתו עזה. הוא לא ידע איך לחצות אותו. לפתע התקרב אליו בשחיה תנין. “לאן תלך?” שאל התנין. “אני במסע אל אסטרולוג רב תהילה”. ענה האיכר. “אבל אינני יכול לחצות את הנהר.” “אל תדאג.” ענה התנין. “אני אעביר אותך. האם תוכל לשאול את האסטרולוג בשבילי מדוע אני לא יכול לצלול במים, על אף שאני תנין?”. האיכר הסכים לשאול את השאלה והתנין העביר אותו לגדה השניה.

הצעיר המשיך בדרכו והגיע אל ממלכה שבגבולה הוצבו שלטים גדולים המזהירים כל זר מחציית הגבול. עונש מוות איים על כל מסיג גבול. אבל לאיש הצעיר לא היתה ברירה והוא המשיך ללכת.

לא חלף זמן רב והוא נאסר עי חיילים והובא אל המלך שאמר לו “כיצד אתה מעז לדרוך על אדמתי?”. “אני מצטער” ענה האיכר “אני במסע אל אסטרולוג רב תהילה והדרך חוצה את ממלכתך. אני מבקש את מחילתך”

המלך עמד להורות שיוציאו את הצעיר להורג אבל אז נשמע קולה העדין של ביתו הנסיכה: “האם תוכל לשאול את האסטרולוג מה צופן לי העתיד?”

המלך לא האמין למשמע אזניו. מאז נולדה לא אמרה ביתו אפילו מילה אחת וכולם חשבו שהיא אילמת. הוא החליט לחוס על חייו של הצעיר בתנאי שבדרך חזרה יעצור שוב בארמון וימסור את תשובת האסטרולוג.

סוף סוף הגיע האיכא הצעיר אל האסטרולוג. הוא חיכה בתור עם עוד אנשים שהגיעו ממרחקים וסיפר את סיפורו. האסטרולוג שתק ארוכות ולבסוף אמר: “אילולא יצאת למסע כבר היית מת. אבל עכשיו לאחר שהתגברת על קשיי הדרך, תתגבר גם על המחלה, ותהפוך לאדם עשיר ומאושר”.

ואז ספר לו הצעיר על שאלותיהם של הנסיכה, התנין והנחש. והאסטרולוג השיב
“על המלך להשיא את ביתו לגבר שאליו היא מפנה את מילתה הראשונה. מאותו רגע ואילך לא יהיה לה עוד קושי לדבר. בראש התנין מסתתרת אבן מאגית. חייבים להסיר אותה ואז יוכל התנין לצלול במים. הנחש שומר ללא ידיעתו על מטיל זהב גדול שנמצא בגבעה. אם יוציאו את הזהב הוא יוכל לזחול לכל מקום שירצה”.

חמוש בתשובות יצא הגבר הצעיר לדרכו חזרה. המלך נתן לו את ביתו לאישה ומאותו הרגע היא דברה ללא שום בעיה. יחד עם הנסיכה המשיך הצעיר בדרכו הביתה.

כשספר לתנין את תשובת האסטרולוג, הודה התנין שתמיד חש לחץ תחת עור ראשו. הנסיכה חרצה בזהירות את העור ואבן יקרה גדולה וצבעונית נפלה החוצה ונצצה בשמש. התנין העביר אותם לגדה השניה והעניק להם את האבן לאות תודה.

בני הזוג המשיכו בדרכם ופגשו את הנחש. באישור הנחש הם חפרו בגבעה ומצאו את מטיל הזהב. הנחש שהרגיש חופשי אמר אתם יכולים לקחת את הזהב ונעלם בין השיחים.

בני הזוג הצעיר המשיכו בדרכם אל הכפר שם חיו בבריאות אושר ועושר שנים רבות.

אני מרגישה שהסיפור הזה הוא הסיפור שלי. גם אני הייתי במקום מאוד קשה, ויצאתי למסע. מסע שהוביל אותי ממש כמו בסיפור – למציאת אוצרות לא צפויים.

מרק האבן

פורסם ב15.11.19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום נקרא “מרק האבן” ויש לו המון גרסאות. הגרסה שלפניכם לקוחה מהאתר המקסים גולם עם שינויים קלים שלי. מתחתיו מתנה לשבת ומידע על הפעילויות הקרובות. שבת שלום!

זהו סיפור על נווד מספר סיפורים, גבר לא כל כך צעיר, שהיה עובר מכפר לכפר מגיע לכיכר הכפר מתיישב במרכזה, מסדר את הזרדים שאסף בדרך ומכין מדורה. מתרמילו היה מוציא סיר גדול שתחתיתו שחורה מהפעמים הרבות שהיתה על מדורה. הוא היה ממתין, אבל…לשנייה, כי מייד היו מגיעות נשות הכפר, כל אחת נושאת מגש עמוס במאכלים, חלק כבר מוכנים וחלק תכין ליד המדורה, הילדים היו באים בריצה ומשחקים סביב הכיכר, גם הגברים לא אחרו להגיע, הירקן היה מביא ירקות לסיר, הקצב היה מגיע עם נתח בשר גדול, הנגר היה מביא עוד עצים למדורה והאופה היה מביא לחם טרי ומריח נפלא. כולם היו מתכנסים בכיכר ובזמן שהאוכל מתבשל וריח נפלא עולה מהסיר היו מספרים סיפורים.

יום אחד הגיע מספר הסיפורים לכפר חדש. הגיע לכיכר הכפר סידר את הזרדים שאסף בדרך והדליק מדורה, הוציא מתרמילו את הסיר הגדול שתחתיתו שחורה מכל המדורות שהוא היה מונח אליהן…אבל איש לא בא. בזוית עינו ראה את הנשים נכנסות הביתה גוררות את הילדים, מגיפות דלתות וחלונות ומביטות בו רק מחריצים.

הנווד לא הבין מה קורה, מעולם לא נתקל בתגובה כזו. קשיש עבר ברחוב והנווד רצה לשאול אותו מה פשר ההתנהגות, אולם לפני שפתח את פניו, הקשיש אמר לו: “אין לך מה לחפש כאן, איש לא ישתף אותך בארוחתו ואיש לא יזמין אותך לשולחנו” אמר, והמשיך בדרכו.

מספר הסיפורים לקח אבן שהיתה מונחת לידו, ניקה ושטף אותה והכניסה לסיר, מילא את הסיר במים והניח על האש. לא עבר זמן רב וזוג מאנשי הכפר בא במרוצה “מה אתה עושה?” שאלו בפליאה. “מה זאת אומרת” היתמם הנווד, “אני מכין מרק אבן”.

“מרק אבן????” השתומם הזוג, הביטו אחד בשני במבט של.. האיש השתגע, והנווד בחיוך: “מה, אתם לא מכירים? במקום שממנו אני בא זה מרק מפורסם”. בני הזוג שסקרנותם גברה החליטו לעמוד שם ולראות את הפלא, סך הכל מרק אבן ..מרק זול למדיי, למה לא ללמוד איך עושים.

בני כפר נוספים שראו את הזוג עומד ושמעו מה נאמר, התחילו להתקבץ סביבו, כולם רוצים חלק במרק האבן, מרק פלא שכזה. כשראה הנווד שכולם מקובצים סביבו אמר בקול “זהו מרק מיוחד וטעמו נפלא” ובפנותו אל אחד מהם אמר “אבל אם אתה תביא לי כמה בצלים, המרק יהיה נפלא יותר”.

האיש היסס לשנייה אבל מייד הבין שהוא חייב להיות חלק מהמרק המיוחד ורץ לביתו, הנווד פניה אל זוג אחר ואמר להם “ואם אתם תביאו לי כמה קישואים המרק הזה יהיה לא רק נפלא, הוא יהיה מעדן” בעוד בני הזוג רצו לביתם, פנה אל אחר ואמר “ואם אתה תביא לי תפוח אדמה, המרק הזה יהיה…ללקק את האצבעות”

כך פנה אל כל אחד מהם ושלח את כולם להביא מרכיב מהמרק, פטרוזיליה, גזר ….. כל הכפר התקבץ שוב סביבו, המרק התבשל וריחות נפלאים עלו ממנו, ובזמן שכולם המתינו למרק שיהיה מוכן, התחילו לספר סיפורים…

שפם האריה

פורסם ב8.11.19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא מבוסס על מעשייה אתיופית ומצאתי באתר המקסים גולם. מתחתיו מתנה לשבת ומידע על הפעילויות הקרובות. שבת שלום!

יום אחד הגיעה אשה אל קוסם הכפר ובקשה שיקוי אהבה כדי להחזיר אליה את אהבתו של בעלה. הקוסם אמר שישמח להכין לה שיקוי כזה אלא שלשם כך יזדקק לשלוש שערות משפמו של אריה.

מה עשתה? לקחה בשר יצאה אל היער הניחה לפני המערה של האריה וטיפסה על עץ גבוה, בערב הגיע האריה רחרח אותה לקח את הבשר ונעלם במערה.

כך עשתה כל יום ובכל יום עמדה קצת יותר קרוב עד שביום השלושים הניחה את הבשר ועמדה לידו, כשהגיע האריה הביטה ישר לתוך עיניו שלחה יד ותלשה שלוש שערות משפמו והוא לקח את הבשר ונעלם במערה. לקחה האישה את שלוש השערות והלכה אל הקוסם כדי שיכין את השיקוי המבוקש.

הקוסם שאל “איך השגת את השערות?” והאשה סיפרה כל מה שעשתה. אמר לה הקוסם: “אשה טובה, אם היית מספיק חכמה, אמיצה וסבלנית לעשות מעשה כזה, אני בטוח שתוכלי לחזור הביתה ולהחזיר אליך את אהבת בעלך”…

בתוך כולנו יש עצמה יצירתיות ומשאבים רבים נוספים שאנחנו לא מודעים אליהם. הרבה פעמים מפגש עם רגשות כואבים (בסיפור בעיית אהבה) גורם לנו לצאת למסע שבמהלכו אנחנו מתחברים למשאבים הפנימיים שלנו. זה מה שקרה לי. אני שמחה לשתף שהמסע שלי שהתחיל מכאב גדול הוביל אותי למחוזות של שמחה והגשמה שלא שיערתי שאפשריים בשבילי.

טיפל’ה עזרה

פורסם ב 01.11.19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא סיפור שנקרא “טיפל’ה עזרה” מצאתי אותו בספר “סיפורי חכמה ולב” שליקט וערך אלון רז.

לפני שנים, אי-שם בכפר קטן, חי זוג איכרים. הייתה להם חווה קטנה, כמה חיות משק וגינת ירק. אבל החווה לא הייתה משגשגת במיוחד. הגג היה חסר כמה רעפים, הגדר לא שלמה וירקות מצומקים המתינו בגינה ליד שתיקטוף אותם.

ליל סערה חורפי אחד, בעוד האיכרים יושבים אל שולחן האוכל ולפניהם קערות של מזון פשוט, נשמעה דפיקה בדלת. האיכר פתח את הדלת הכבדה ובפניו ניצב נווד, עוטה מעיל כבד, רטוב וכובע רחב שוליים שכיסה את עיניו. ” התואילו לארח אותי עד שוך הסערה?” ענה האיכר “מזוננו פשוט ודל ולישון תוכל ליד התנור במטבח. נשמח לארח אותך.”

הנווד נכנס אל הבית וישב אל השולחן. האיכרים חלקו עמו את מזונם הפשוט ולאחר הארוחה ישבו שני הגברים ליד האח ועישנו מקטרת. בבוקר קמו יחד ואכלו מעט מזון. הם ישבו סביב השולחן ולאחר כמה רגעים של שתיקה פנה הנווד אל האיכר “כשהגעתי אל החווה לא יכולתי להמנע מלראות שהיא, אם תסלח לי, מוזנחת משהו. אם תסכים, אני מעוניין להציע לכם טיפל´ה עזרה.” האיכר היסס, התבונן באיכרה שעמדה במטבח וראה כי היא מאשרת במבטה את רצונה לשמוע את דבריו של הזר. “האמת היא שיש לנו את מה שאנחנו צריכים אבל לי אין חשק לעבוד. לא מפני שאני עצל אלא משום שאין לי מצב-רוח. בכל זאת, טיפל´ה עזרה אני אשמח לקבל.”

הנווד הזדקף בכסאו, פתח את כנף בגדו ושלף משם מטיל זהב שלם אותו הניח על השולחן. “הנה” אמר “זו העזרה שאני מציע לכם. אם תקבלו אותה, תוכלו להשתמש בה בכל דרך שתבחרו. בתום שנה מהיום אבוא לבקר אתכם ולראות במה הועלתי.” וברגע שסיים את דבריו, הודה למארחיו ויצא משם.

שני האיכרים ההמומים ישבו ליד השולחן ונעצו את מבטיהם במטיל המתכת היקרה. דבר כזה לא ראו מעולם. “אני מציע שראשית נקבור אותו באדמה שמתחת לתנור כדי שלא יגנב ואז נשב לחשוב מה לעשות בו.” וכך עשו. ישבו וחשבו עד שאמרה האישה: “אולי נקנה קרשים לגדר? חסרים בה הרבה קרשים.” “קרשים לגדר כבר קניתי מזמן, פשוט לה התקנתי אותם. ערמתי אותם במחסן אבל עדיין לא נגעתי בהם.” “אז אולי רעפים לגג? החורף בעיצומו והגג אינו שלם!” “גם רעפים לגג כבר רכשתי והם שוכבים במחסן ליד הקרשים של הגדר.”

חלפה שנה. הנווד חזר אל הבית וכשהתקרב ראה חווה פורחת ומשגשגת; הגדר הייתה שלמה ומסויידת, הגג תקין, הגינה פורחת ומניבה. “זוג האיכרים עשה שימוש נאה בעזרה שנתתי להם…יפה” חשב לעצמו, עמד לפני הדלת והקיש עליה.

האיכר פתח בפניו את הדלת במאור פנים והזמין אותו להיכנס בדיוק כמו בפעם הראשונה. הם ישבו אל השולחן והאיכרה כיבדה אותם בעוגה טריה ובמשקה מהביל. “אני רואה שהחווה פורחת ומשגשגת. אני שמח וסקרן לדעת כיצד השתמשתם בעזרה שהיצעתי.”

“האמת היא” ענה האיכר, “שמטיל הזהב שהשארת איתנו עדיין קבור מתחת לתנור. לא נגענו בו. את כל מה שהיינו צריכים כבר היה לנו. פשוט לא היה לי חשק. אבל התחלתי בעשייה זמן קצר אחרי שעזבת. דבר אחד בכל פעם. דבר הוביל לדבר והחיוך והסיפוק במעשי חזרו אלי. את התוצאה אתה רואה בעיניך ואנחנו מודים לך מקרב לב על עזרתך.”

הנווד חייך “אכן, המראה מלבב ושמחתי שיכולתי להיות לכם לעזר. עתה אקח את מטיל הזהב בחזרה אלי כדי שאוכל להציע לעוד כמה אנשים – טיפל´ה עזרה.

אני מאמינה שיש בתוכנו את כל הכוחות והמשאבים שאנחנו צריכים כדי ליצור לעצמנו את החיים שאנחנו רוצים. חיים של שמחה סיפוק והגשמה. רק לפעמים אנחנו צריכים “טיפל’ה עזרה” כדי לזכור את המשאבים האלה ולהתחבר אליהם.

תיקון עולם

פורסם ב 25/10/19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא סיפור שאני מאוד אוהבת שמסתובב ברשת ואיני יודעת מה מקורו. שבת שלום ואחרי החגים שמח!

מדען אחד ישב ועבד, אך בנו בן השבע נסה למשוך את תשומת ליבו שוב ושוב. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך לשחק במקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך, חיפש משהו שיוכל להעסיק את הילד.

הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות קטנות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק. ´אתה אוהב פאזלים´ הוא אמר, ´קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו בכוחות עצמך´.

המדען חשב שייקח לילד זמן רב עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל לא עבר זמן רב והוא שומע את קולו של הבן קורא לו ´אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכול´.

המדען התקשה להאמין: ´זה לא ייתכן שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפת עולם שמימיו לא ראה´ אבל הוא הניח את רשימותיו וניגש לבנו, כשהוא משוכנע שהוא הולך לראות עבודת הדבקה לא רצינית. להפתעתו, המפה הייתה מושלמת וכל החתיכות היו במקומן.

´איך עשית את זה?´ שאל המדען את בנו ´הרי לא ידעת איך נראה העולם?´´אבא´, ענה הילד, ´אני באמת לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מהחוברת, ראיתי שבצידו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי. אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי את הדף וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם´.

יש כל כך הרבה דברים בעולם החיצוני שלא מוצאים חן בעינינו, בעיקר התנהגויות של אנשים אחרים, ואנחנו נוטים להשקיע הרבה מאמץ בלנסות לתקן אותם. בדרך כלל ללא הצלחה…

אבל בדיוק כמו בסיפור, אם נשקיע את המאמץ בפנים, בתיקון וריפוי של עצמנו, באורח פלא, גם תמונה העולם החיצוני שלנו תשתנה לטובה.

הכוס המלאה

פורסם ב18/10/19

שלום חברים יקרים, הסיפור שבחרתי לשלוח לכם היום הוא סיפור זן מפורסם שמופיע ברשת בגרסאות רבות. שבת שלום וחג שמח!

פרופסור באוניברסיטה הלך לבקר זן מאסטר ידוע. הוא אמר שהוא רוצה ללמוד ממנו.

בעוד המאסטר מכין תה בשתיקה, הפרופסור דיבר על זן. הוא דבר באריכות על כל מה שלמד על זן, ועל התאוריות שפתח בעקבות הלימוד הזה. בעוד הוא מדבר המאסטר מזג תה בשתיקה.

הוא מזג לכוסו של האורח עד שפתה, ואז המשיך למזוג. הפרופסור הביט בכוס העולה על גדותיה עד שלא יכול היה לשלוט בעצמו יותר.

“הכוס מלאה!!! לא יכנס יותר תה!” פלט הפרופסור כמגלה סוד.

“אתה כמו הכוס הזו, מלא ברעיונות ודעות” ענה המאסטר, “לא אוכל להראות לך את היופי שבזן עד שתרוקן את כוסך”…

האם גם אנחנו כמו הפרופסור לפעמים מלאים כל כך בדעות וברעיונות שלנו באופן שמונע מאיתנו ללמוד משהו חדש?

שיר

פורסם ב11/10/19

במקום סיפור בחרתי בשבילכם היום שיר קצר ועוצמתי המיוחס לרב קוק. לדעתי הוא מתאים מאוד לימים אלה של תחילת השנה. שבת שלום וחג סוכות שמח!

צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נר,
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים,
להדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו.