אתר הקורסים של ד"ר דליה רזניצקי המרכז לאימון התודעה

נשלח ב-29/3/19

הסיפור לשבת היום הוא על חכמי חלם

על החלמאים ועל חוכמתם שהתפרסמה בארבע כנפות תבל, אין צורך להרחיב את דיבור. על כן אתחיל מיד בסיפור.

מעשה שהיה כך היה: כמו רבות מהערים בעת הישנה, גם חלם הוקמה ליד נהר רחב ידיים. ועל הנהר היה גשר עץ. ושיני הזמן חרצו בגשר. והוא הלך ובלה והלך ובלה. והקרשים אשר היו מסודרים לכל אורכו החלו מתנדנדים.

יום אחד טיפס ילד על הגשר. לפתע דרך על אחד הקרשים המתנדנדים, מעד וקיבל מכה בברך. וביום אחר, סבל עם שק קמח כבד על גבו טיפס על הגשר. לפתע דרך על אחד הקרשים המתנדנדים, איבד את שיווי משקלו, שמט את השק וכל הקמח אבד. אך מה רבה הייתה החרפה ביום שבו טיפס על הגשר גולדבוים, הסוחר העשיר ורב הפעלים. רכוב היה על סוסו האציל, לבוש היה במחלפותיו המפוארות כשלפתע דרך סוסו על אחד הקרשים הסוררים, נבהל, החל משתולל והשליח את גולדבוים ביש המזל מעל גבו הישר אל תוך הנהר ורק בנס לא טבע.

זעקו החלמאים – מילא האחרים, אבל הפעם הזאת מדובר באישיות רמת מעלה ומפורסמת. – מה ירננו המרננים? – ומה ילהגו הלועגים? – חייבים למצוא פתרון לבעיה אחת ולתמיד ויפה שעה אחת קודם!!!

התכנסה מועצת חכמי חלם לטכס עצה… במשך עשרה ימים ועשרה לילות לא פסקו מלהתווכח עד שלבסוף הגיעו לכלל הסכמה. הפתרון חייב להיות מפעל בנייה שכמוהו לא נראה. ושיפיץ את שמה של חלם בכל רחבי פולין אם לא למעלה מזה.

וכך, התכנסו כל החלמאים בכיכר העיר וערכו מגבית ולא היה אחד שלא תרם כפי יכולתו. ומשלא הספיק הכסף אף הגדילו לעשות, ולוו סכום כסף לא מבוטל מהבנקאים הממולחים אשר בוורשה העיר הגדולה.

בממון שצברו קנו חומרי בנייה רבים והובילו אותם לפאתי הגשר. ואז הו אז החלו במלאכתם ו… הקימו בסמוך לגשר בית חולים מפואר, משוכלל, מאובזר ומודרני מעין כמוהו.

ומאז, בכל פעם שהלך ביש מזל נפצע בטפסו על הגשר הרעוע צוות אחים מיומן חש לעזרתו ומביא אותו במהירות הבזק אל בית החולים שם הוא מקבל טיפול מן המשובח שבמשובחים.

ככל שהזמן חלף ושיעור הנפגעים מהגשר עלה, אין ראו בכך החלמאים אלא הוכחה לנחיצותו הרבה של בית החולים ומתן משנה תוקף להחלטתם הנבונה. “העניינים מתקדמים בקצב משביע רצון”, הרהר לעצמו בסיפוק רב ראש מועצת חכמי חלם. “בקרוב חוכמתנו לא רק שתתפרסם בכל פולין אלא בכל העולם כולו”.

איפה גם אנחנו מוצאים פתרונות מפוארים לנזק המשני שנובע מבעיה שאנחנו מסרבים לטפל בה ישירות?

את הסיפור מצאתי  באתר הסיפורים המקסים גולם

נשלח ב-15/3/19

בחור צעיר בן 24 ישב עם אביו ברכבת כשמבטו מופנה לחלון: “אבא, תראה, העצים זזים לקראתנו” אמר בהתרגשות. האב חייך.

זוג צעיר שישב במושב הסמוך הביטו בבחור הצעיר ברחמים. הוא התחיל שוב להתרגש: “אבא תראה, העננים רצים איתנו”.

בני הזוג לא יכלו להתאפק עוד ופנו אל האב: “אולי כדאי שתיקח את הבן שלך לרופא טוב” אמרו.

האיש המבוגר חייך ואמר: “זה בדיוק מה שעשיתי. אנחנו בדרך חזרה מבית החולים. הבן שלי היה עוור מלידה. רק לפני כמה ימים התחיל לראות וזו זו פעם ראשונה שהוא נוסע ברכבת מאז”…

מה לדעתכם אפשר ללמוד מהסיפור הזה, כדי לשפר את היכולת שלנו לראות ולהעריך את כל שפע היש בחיינו?

הסיפור הוא סיפור שמסתובב באינטרנט ואינני יודעת מה מקורו.

נשלח ב-1/3/19

היה פעם תלמיד שעשה הרבה בעיות בכיתה, הפריע בשיעורים, השמיע כל מיני קולות, רב עם החברים, בקיצור – המצב הפך לבלתי נסבל. המורה שלו היה אובד עצות, ואחרי שניסה בטובות וברעות ולא עזר כלום, הוא הזמין את ההורים לשיחה.

בשיחה הציע המורה שהילד ייקח כדור ריטלין כל בוקר. ההורים הסכימו אבל ספרו שהם יוצאים מוקדם לעבודה ולא יוכלו להשגיח שהילד אכן ייקח את הכדור בבקר. המורה הסכים לדאוג לכך.

כדי ששאר הילדים בכיתה לא ידעו וילעגו לילד הם סכמו שהריטלין יהיה בתא של המורה בחדר המורים. בהפסקה יבקש המורה מהילד ללכת לחדר המורים להכין לו קפה, ואז הילד ייקח כדור ואף אחד לא ידע מזה.

וכך היה: המורה הניח קופסא עם ריטלין בתא שלו בחדר המורים, הסביר לילד בשקט את התוכנית, וכל יום בהפסקה הוא ביקש מהילד לגשת לחדר המורים ולהכין לו כוס קפה. הילד היה חוזר עם הקפה והכל עבר בשלום בלי שאף אחד הבחין במתרחש.

ואכן המצב בכיתה נרגע, הילד כבר לא נזרק מהכיתה, לא היה עצבני, לא רב עם חבריו והפך לתלמיד למופת. ובכלל, מאז הסידור החדש, האווירה בכיתה נהייתה יותר רגועה ונעימה.

אחרי כמה שבועות האמא שואלת את הילד: “נו, מה נשמע בכיתה?” הילד עונה: “מצויין!” היא ממשיכה: “המורה מרוצה ממך?” והילד עונה: “כן, הכל עכשיו מצויין!” אז היא אומרת בפליאה: “תסביר לי, מה קרה פתאום שהכל נהיה כל כך טוב?”

עונה הילד: “פשוט מאוד, כל בוקר בהפסקה המורה שולח אותי להכין לו כוס קפה. אני נכנס לחדר המורים, מכין לו קפה, לוקח כדור מהתא שלו ושם לו בקפה. אני מביא לו והוא שותה את זה, ואחר כך הכל בכיתה מאה אחוז!”

הסיפור הזה מעלה חיוך אבל יש בו גם אמת עמוקה (לדעתי). מה לדעתכם המסר שלו?

את הסיפור הוא מצאתי באתר “בא במייל”.