אתר הקורסים של ד"ר דליה רזניצקי המרכז לאימון התודעה

נשלח ב-5/4/18

היה היה פעם מלך עשיר וסקרן. הוא הורה לאנשיו להניח גוש סלע גדול באמצע הדרך. הוא התחבא במקום קרוב כדי לראות אם מישהו יזיז את הסלע הענק מהדרך.

האנשים הראשונים שהגיעו היו כמה מהסוחרים ואנשי חצר המלוכה העשירים ביותר בממלכה. הם לא ניסו אפילו להזיז את הסלע, הם פשוט הלכו מסביב לו. חלק מהם האשימו את המלך על כך שהוא לא מקפיד על תחזוקת הדרכים. אף אחד מהם לא ניסה אפילו להזיז את גוש הסלע.

לבסוף הגיע איכר פשוט. ידיו היו מלאות חבילות של ירקות. כשראה את גוש הסלע, הניח את מטענו, וניסה להזיז את הסלע לצד הדרך. זה דרש מאמץ רב, אבל בסופו של דבר הוא הצליח.

האיכר לקח חזרה את צרורותיו והתכונן להמשיך בדרכו כשלפתע ראה ארנק מונח על הדרך, במקום בו הסלע היה. הארנק היה מלא מטבעות זהב וכן פתק מהמלך בו היה כתוב שהזהב שבארנק הוא פרס על הזזת הסלע מהדרך.

מה לדעתכם החומר למחשבה מהסיפור הזה? אני חושבת שזה סיפור על לקיחת אחריות. כשאנחנו נתקלים במכשולים בדרך חיינו, רובנו נוטים לעקוף אותם ולהאשים בהם מישהו או משהו. הסיפור אומר שאם ניקח אחריות וננסה לתקן את המצב, נרוויח…

את הסיפור מצאתי באתר סיפורים אמריקאי. התרגום שלי.

נשלח ב-23/3/18

היה היו פעם שלשה אחים שגרו בבית קטן ליד היער. הם היו ישרים וחרוצים. בכל יום יצאו אל היער לחטוב עצים, מכרו את העצים בשוק, וכך הרויחו די הצורך למחייתם. למרות שחייהם היו טובים, שלשת האחים לא היו מאושרים. הם השתוקקו לדברים שלא היו להם.

יום אחד בזמן שהאחים חזרו הביתה מהיער נושאים את העצים שחטבו באותו יום, הם ראו אשה זקנה וכפופה נושאת שק כבד על גבה. האחים טובי הלב הציעו מיד לעזור לה וסחבו בתורות את השק עד לביתה. האישה שאלה את האחים איך תוכל לעזור להם בתמורה על עזרתם.

“אנחנו לא מאושרים” אמר האח הגדול. האישה שאלה: “מה יגרום לכם לאושר?” האח הגדול אמר: “אחוזה נפלאה עם הרבה משרתים”. האח השני אמר: “חווה גדולה שמפיקה הרבה יבול”. “אישה יפהפיה שתקבל את פני בשובי מהעבודה” אמר האח השלישי. “אם זה מה שיעשה אתכם מאושרים, אתם בהחלט ראויים לדברים האלה בתודה על עזרתכם. לכו הביתה ומשאלותיכם יתגשמו” אמרה האישה הזקנה.

הם חזרו הביתה ולהפתעתם במקום הבקתה, עמדה אחוזה גדולה והמשרתים שחיכו בחוץ ברכו את האח הראשון ולוו אותו פנימה. לא רחוק משם עמדה חווה מוקפת שדות מלאים יבול כמו שבקש האח השני. אישה צעירה ויפה נגשה לאח השלישי ואמרה לו שהיא אשתו.

שלשת האחים היו מאושרים עד הגג. הם הודו למזלם הטוב והתחילו להסתגל לאורח החיים החדש שלהם.

הימים עברו בזה אחר זה ובמהרה עברה שנה. האושר לא נמשך זמן רב. לאח הראשון נמאס לטפל באחוזה הגדולה ולנהל את צוות המשרתים, והאחוזה נהפכה למוזנחת. לאח השני נמאס לחרוש, לזרוע ולטפל בשדות, והיבול הלך והתמעט. האח השלישי התרגל לחברת האישה היפה, הפסיק להחמיא לה ולבלות זמן בחברתה, והיא הפכה ממורמרת ויופיה הועם.

ושוב היו שלשת האחים לא מאושרים.

יום אחד החליטו שלשת האחים ללכת לבקר את האישה הזקנה. “האישה הזו היא קוסמת”. אמרו זה לזה. “היא הפכה את חלומותינו למציאות. היא ודאי תוכל לגלות לנו את הסוד איך להשיג אושר”.

הם הגיעו לבית האישה הזקנה, ספרו לה את הקורות אותם ובקשו ממנה: “בבקשה הגידי לנו איך נוכל להיות מאושרים” האישה אמרה להם: “סוד האושר הוא שביעות הרצון. רק כשתלמדו להיות שבעי רצון ממה שיש לכם תוכלו להיות באמת מאושרים”.

שלשת האחים הבינו שלקחו את מה שהיה להם כמובן מאליו ולכן לא האריך אושרם ימים. הם חזרו הביתה ושינו את דרכיהם. האח הראשון התיחס בהערכה ללמשרתים ולאחוזה שלו והתחיל לטפח אותה כראוי. האח השני הקפיד לחרוש לזרוע ולקצור בזמן ונהנה מיבול רב. האח השלישי התחיל להעריך את אשתו היפה ואת כל מה שהיא עושה למענו, והאהבה פרחה במעונם. הם זכרו שהסוד לאושר הוא שביעות רצון והערכה, ולא לקחו יותר שום דבר כמובן מאליו.

וכך הם חיים באושר רב עד עצם היום הזה.

לפעמים גם אנחנו המבוגרים, צריכים סיפורים פשוטים לילדים שיזכירו לנו לא לקחת שום דבר כמובן מאליו…

סיפור לילדים שנכתב עי Ananya Sarkar והוא מופיע באתר kidsworldfun. אני תרגמתי וערכתי שינויים קלים.

נשלח ב- 9/3/18

קבוצה של 50 אנשים השתתפו בסמינר. המרצה דבר על אושר. כל אדם קבל בלון והתבקש לכתוב עליו את שמו בטוש. אז נאספו כל הבלונים והוכנסו לחדר אחר.

המשתתפים התבקשו להכנס לחדר ולמצוא את הבלון הנושא את שמם תוך 5 דקות. מיד השתרר תוהו ובוהו. כל אחד חפש את הבלון שלו כאחוז תזזית, האנשים התנגשו זה בזה, דחפו זה את זה ואף אחד לא הצליח למצוא את הבלון שלו בסוף 5 הדקות.

המרצה עצר את המהומה ונתן הנחיות חדשות. עכשיו התבקשו המשתתפים לקחת בלון כלשהו באופן מקרי ולתת אותו לאדם ששמו רשום עליו. בתוך כמה דקות החזיק כל אחד את הבלון שלו בידו.

המרצה אמר: זה בדיוק מה שקורה בחיינו. כל אחד מחפש כאחוז תזזית אושר, בלי לדעת איפה הוא. האושר שלנו טמון באושר של אנשים אחרים. תנו להם אושר ותהיו מאושרים.

מחקרים חדשים מתחום ה”פסיכולוגיה החיובית” מראים שנתינה לאחרים אכן מגדילה אושר.

לקוח מהאתר שנקרא short stories. התרגום שלי.

נשלח ב- 23/2/18

מסופר על רב אחד שהיה צולע, אך חכם מאוד. אנשים באו מכל הארץ לשמוע את דבר התורה מפיו ולקבל ברכה ועיצה טובה. הוא היה חכם, עשיר, צעיר ו…רווק. הרבה מאוד שדכנים ניסו לשדך לו בחורות נפלאות. אך לכולם סרב בטענה שיש לו שידוך השמיים וכשהוא יגיע הוא יידע!

השמועה עברה בכל הארץ עד שהגיעה לכפר מרוחק בו גר טוחן ולו בת יפיפיה, חכמה וכבר לא כל-כך צעירה, וכמובן שלא נשואה כי נדוניה לא היתה…

ניסה הטוחן את מזלו ורתם את סוסתו הזקנה לעגלה הרעועה שלו ורכב משך 3 ימים ו3 לילות עד שהגיע לבית הרב. את פניו קיבל עוזר הרב שהובילו אל משרד הרב. שם ישב הרב מאחורי שולחן גדול וקיבל את הטוחן בעיניים מאירות : סוף-סוף באת, מדוע חיכית כל כך הרבה זמן? עם בתך אתחתן בעוד חודש… חזור אלי איתה.

הטוחן לא הבין מאין יודע הרב כל-זאת והוא אפילו לא הציג את עצמו בפניו, אך מרוב אושר הסכים מיד וחזר לביתו. והסוסה הזקנה אפילו לא הספיקה לנוח…

כשסיפר הטוחן לבתו על הרב, הוא אמר לה כמה יפה קולו כקול-פעמונים… וכמה נאה הוא וכמה חכם הוא ועשיר! בתו זרחה מאושר וספרה את הימים לקראת החתונה בהתרגשות. וכשהיגיע הזמן, רתמו את הסוסה הזקנה לעגלה הרעועה וארזו את הנדוניה שלא היתה…ויצאו לדרך.

כשהגיעו לבית הרב, גילו שהבית מחולק לשתי עזרות : נשים וגברים, כמקובל. את בת הטוחן קיבלו הנשים שהלבישו אותה שמלת כלה מפוארת, קישטו אותה בתכשיטים רבים איפרו אותה מדהים והיא הרגישה נסיכה מאושרת – היפה בעולם!! אך סקרנותה היתה רבה ובתירוץ כלשהו היא הלכה לכיוון עזרת הגברים. פתחה את הדלת וראתה אותו- הוא ישב במרכז החדר, זקוף, ונאה קולו היה באמת כקול-פעמונים… כל הגברים הביטו בו במבט מעריץ, ולאושרה לא היה גבול… אבל אז הוא הבחין בה!

הוא חייך אליה וקם מכסאו הוא רצה להתקדם לעברה וצלע צליעה נוראה ואיומה, כל גופו התעוות בהליכה… בת הטוחן לא האמינה למראה עיניה – היא שכולם העריצו את יופיה תתחתן עם צולע!!! איך ייתכן…! היא ברחה לחדר קטן וריק, ובכתה שם מרה, לפתע שמעה דפיקה בדלת ואת קול הרב (אי אפשר לטעות בצליל קולו) “פתחי לי את הדלת, את בביתי ואת כלתי ואת חייבת!” היא ידעה שהוא צודק, נגבה את דמעותיה ופתחה לו את הדלת.

הרב ביקש ממנה לפתוח את דלת הארון הישן, שעמד בפינת החדר. היא נגשה לשם מיד, וכשפתחה את הארון, ראתה ראי גדול והיה בו משהו מוזר, הוא ממש זרח… בת הטוחן נעמדה לפניו והביטה בו. להפתעתה היא ראתה את עצמה, לבושה בבגדיה הפשוטים, עורה צרוב מהשמש, עדות לעבודות קשות, פניה עייפים ועצובים ורגליה אינן שוות, נסתה לזוז ובראי ראתה צליעה ברורה. הרב ניגש ועמד לצידה ובראי הוא היה נאה,גאה וזקוף שתי רגליו שוות.

ברגע זה הרב דיבר: כשהייתי עוד בשמיים, ניגש אלי המלאך גבריאל וסיפר לי על התפקיד החשוב שיהיה לי כאן. הוא הראה לי גם את השידוך-משמיים שלי ואת נראית בדיוק כך… ראיתי כמה את ענייה וכמה הצליעה מאמללת את חייך וביקשתי ממנו שייקח ממך לפחות את הצליעה וייתן אותה לי, שחייך יהיו יפים יותר ומאושרים יותר. ואני כבר אדע איך להסתדר עם זה…

את הסיפור מצאתי באתר הסיפורים הנפלא גולם. הוא נקרא “שידוך משמים”.

נשלח ב-9/2/18

המלך היה מאוהב בסברינה, אישה ממעמד נמוך, ונשא אותה לאישה.

יום אחד, כשהמלך לא היה בארמון, הגיע שליח והודיע שאמה של סברינה חלתה. על אף האיסור להשתמש במרכבה האישית של המלך, שהעונש על הפרתו היה חמור, עלתה סברינה על המרכבה ונסעה לאימה.

המלך קבל על כך עדכון בשובו. “נכון שהיא נהדרת?” אמר “זאת אהבת בת אמיתית! לא היה אכפת לה להסתכן בעונש חמור כדי לעזור לאמה. היא נהדרת”

ביום אחר בשעה שסברינה ישבה בגן הארמון ואכלה פרי, הגיע המלך. סברינה ברכה אותו לשלום ולאחר מכן נגסה באפרסק האחרון שנותר בסלסלה. “הם נראים טובים.” אמר המלך. “נכון” הסכימה סברינה והושיטה למלך את האפרסק האחרון.

“כמה שהיא אוהבת אותי!” ספר המלך לאחר מכן. “היא ותרה על ההנאה שלה ונתנה לי את האפרסק האחרון. נכון שהיא נפלאה?”

חלפו שנים, האהבה והתשוקה עברו מליבו של המלך.

יום אחד הוא ישב עם חברו הטוב והתלונן: “היא מעולם לא התנהגה כמו מלכה. זוכר איך היא צפצפה על האיסור שלי והשתמשה במרכבה המלכותית? יותר מזה, אני זוכר שפעם אחת היא נתנה לי לאכול פרי שכבר נגסה בו”…

חומר למחשבה: זה אף פעם לא המציאות, זה תמיד הסיפור שאנחנו מספרים עליה… האם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על המציאות שלנו הם סיפורים מרוממים, מעוררי שמחה והשראה, או סיפורים שודדי אושר מעוררי כעס ותסכול?

הסיפור לקוח מספרו המקסים של חורחה בוקאי “מי אתה?”