אתר הקורסים של ד"ר דליה רזניצקי המרכז לאימון התודעה

 נשלח ב 1/1/16

היה היו פעם שלשה אחים שגרו בבית קטן ליד היער. הם היו ישרים וחרוצים. בכל יום יצאו אל היער לחטוב עצים, מכרו את העצים בשוק, וכך הרויחו די הצורך למחייתם. למרות שחייהם היו טובים, שלשת האחים לא היו מאושרים. הם השתוקקו  לדברים שלא היו להם.

יום אחד בזמן שהאחים חזרו הביתה מהיער נושאים את העצים שחטבו באותו יום, הם ראו אשה זקנה וכפופה נושאת שק כבד על גבה. האחים טובי הלב הציעו מיד לעזור לה וסחבו בתורות את השק עד לביתה. האישה שאלה את האחים איך תוכל לעזור להם בתמורה על עזרתם.

“אנחנו לא מאושרים” אמר האח הגדול. האישה שאלה: “מה יגרום לכם לאושר?” האח הגדול אמר: “אחוזה נפלאה עם הרבה משרתים”. האח השני אמר: “חווה גדולה שמפיקה הרבה יבול”. “אישה יפהפיה שתקבל את פני בשובי מהעבודה” אמר האח השלישי. “אם זה מה שיעשה אתכם מאושרים, אתם בהחלט ראויים לדברים האלה בתודה על עזרתכם. לכו הביתה ומשאלותיכם יתגשמו” אמרה האישה הזקנה.

הם חזרו הביתה ולהפתעתם במקום הבקתה, עמדה אחוזה גדולה והמשרתים שחיכו בחוץ ברכו את האח הראשון ולוו אותו פנימה. לא רחוק משם עמדה חווה מוקפת שדות מלאים יבול כמו שבקש האח השני. אישה צעירה ויפה נגשה לאח השלישי ואמרה לו שהיא אשתו.

שלשת האחים היו מאושרים עד הגג. הם הודו למזלם הטוב והתחילו להסתגל לאורח החיים החדש שלהם.

הימים עברו בזה אחר זה ובמהרה עברה שנה. האושר לא נמשך זמן רב. לאח הראשון נמאס לטפל באחוזה הגדולה ולנהל את צוות המשרתים, והאחוזה נהפכה למוזנחת. לאח השני נמאס לחרוש, לזרוע ולטפל בשדות, והיבול הלך והתמעט.  האח השלישי התרגל לחברת האישה היפה, הפסיק להחמיא לה ולבלות זמן בחברתה, והיא הפכה ממורמרת ויופיה הועם.

ושוב היו שלשת האחים לא מאושרים.

יום אחד החליטו שלשת האחים ללכת לבקר את האישה הזקנה. “האישה הזו היא קוסמת”. אמרו זה לזה. “היא הפכה את חלומותינו למציאות. היא ודאי תוכל לגלות לנו את הסוד איך להשיג אושר”.

הם הגיעו לבית האישה הזקנה, ספרו לה את הקורות אותם ובקשו ממנה: “בבקשה הגידי לנו איך נוכל להיות מאושרים” האישה אמרה להם: “סוד האושר הוא שביעות הרצון. רק כשתלמדו להיות שבעי רצון ממה שיש לכם תוכלו להיות באמת מאושרים”.

שלשת האחים הבינו שלקחו את מה שהיה להם כמובן מאליו ולכן לא האריך אושרם ימים. הם חזרו הביתה ושינו את דרכיהם. האח הראשון התיחס בהערכה ללמשרתים ולאחוזה  שלו והתחיל לטפח אותה כראוי. האח השני הקפיד לחרוש לזרוע ולקצור בזמן ונהנה מיבול רב. האח השלישי התחיל להעריך את אשתו היפה ואת כל מה שהיא עושה למענו, והאהבה פרחה במעונם. הם זכרו שהסוד לאושר הוא שביעות רצון והערכה, ולא לקחו יותר שום דבר כמובן מאליו.

וכך הם חיים באושר רב עד עצם היום הזה.

הסיפור הוא סיפור לילדים שנכתב עי Ananya Sarkar והוא מופיע באתר kidsworldfun. אני תרגמתי וערכתי שינויים קלים. לסיפור באתר יש להקיש כאן

נשלח ב 18/12/15

היה היה ילד שרצה לפגוש את אלוהים. הוא חשב שהדרך למקום מגוריו של אלוהים ארוכה, לכן ארז תיק עם כמה שקיות במבה וטרופיות ויצא לדרך.

כעבור זמן קצר פגש קשישה שישבה בפארק ובהתה ביונים. הילד התיישב לידה והוציא טרופית. לפתע שם לב שהיא נראית רעבה והציע לה במבה. היא קבלה את הבמבה בשמחה וחייכה אליו. החיוך שלה היה כל כך יפה שהוא רצה לראות אותה מחייכת שוב. לכן הציע לה גם טרופית. היא שוב חייכה אליו. הילד היה מאושר.

כך הם ישבו כל אחה”צ, אכלו ושתו בלי לאמר מילה. כשהחשיך, הילד קם ללכת ואחרי כמה צעדים הסתובב, רץ אליה וחבק אותה. היא חייכה את החיוך הגדול ביותר שלה.

כשהילד נכנס הביתה, אמו הופתעה מהבעת פניו השמחה. “מה עשית היום שגרם לך שמחה כזו”? היא שאלה. “אכלתי צהריים עם אלוהים”. “ואת יודעת מה? יש לה את החיוך הכי יפה שראיתי אי פעם”!

באותה שעה האישה הקשישה, גם היא קורנת מאושר חזרה לביתה. הבן שלה, המום מפניה השלוות, שאל: “מה עשית היום אימא שעשה אותך כל כך מאושרת”? ” אכלתי במבה עם אלוהים”. “ואתה יודע מה? הוא הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי”

מקור הסיפור באתר moralstories (סיפורים עם מוסר השכל) והכירה לי אותו ג’ון ג’ייקובס המקסימה, שגם תרגמה אותו לעברית.

נשלח ב 27/11/15

אדם עשיר לקח יום אחד את בנו לשהות של לילה בביתה של משפחה ענייה מאוד, במטרה להראות לו את החיים של אלה שאין להם הרבה כסף לבזבז.

בחזרם הביתה, האב שאל את בנו מה הוא חושב על ההתנסות, והאם למד משהו. הילד ענה:

“זו הייתה חוויה מאוד טובה, למדתי המון אבא. למדתי שלנו יש רק כלב אחד ולהם ארבעה, לנו יש בריכת שחיה אבל להם יש את הנחל, לנו יש גג ענק ולהם את השמיים עם כל הכוכבים והירח, לנו יש מרפסת יפה עם גן גדול, אבל להם יש את היער”.

האב נשאר פעור פה בשמעו את דברי בנו. אחר כך הילד הוסיף: “תודה אבא שהראית לי כמה אנחנו עניים!”

נשלח ב 13/11/15

איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אימא וילדה בת שלוש, שישבה בתוך עגלת הקניות.

כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות והאימא אמרה: “לא!”. הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האימא שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת: “או-קיי מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד טיפה”.

הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים. האמא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האימא לא איבדה את העשתונות: “די, מוניקה, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה”.

כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה למסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק. כשאימה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות והאימא דיברה בקול רגוע ושקט: “מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה , ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה”.

האימא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה: “תסלחי לי, גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך. אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם מוניקה הקטנה”.

נתנה בו האימא מבט מחויך ואמרה: “לקטנה קוראים תמי. אני מוניקה “.

נשלח ב 30/10/15

יעקב וחנה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים בין השניים היו טובים מתמיד, יעקב החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה. יעקב חשש להעלות את הנושא לפני חנה, שכן להגיד לאדם אחר שהוא זקוק למכשיר שמיעה אינו מעשה נעים במיוחד, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה בקשר למה שעליו לעשות.

הרופא סיפר ליעקב שישנה בדיקה לא פורמלית ופשוטה מאוד שהוא יכול לבצע בעצמו וכך לשפוט בצורה יעילה את בעיית אובדן השמיעה של אשתו. “זה מה שאה צריך לעשות”, אמר הרופא, “עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה, התקרב לכדי 10 מטר ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה”.

באותו הערב חנה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שיעקב ישב בסלון וקרא ספר. לפתע הוא נזכר בשיחתו אם הרופא וחשב לעצמו ‘אני בערך 15 מטר ממנה עכשיו, אולי כדאי לנסות את מה שהרופא ביקש’. “חומד, מה אוכלים הערב?” הוא קרא בקול, ולא נשמעה שום תגובה. הוא קם מהכורסה, התקרב למטבח במרחק של כ-10 מטרים מאשתו ושאל שוב: “חומד, מה אוכלים הערב?”. שוב, אין תגובה.

הוא נעמד ליד הכניסה למטבח ושאל: “חנה, מה אנחנו אוכלים היום לארוחת ערב?”. אין קול ואין עונה. בשלב הזה יעקב כבר היה מודאג מאוד ולכן הוא נכנס למטבח, נעמד מאחורי אשתו ואמר בקול רם: “מה אוכלים לארוחת ערב?”

“יעקב, בפעם הרביעית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף צלוי אז תפסיק להציק לי כל הזמן!”

חומר למחשבה: הרבה פעמים נדמה לנו שהבעיה “אצלם” כשהיא בעצם “אצלנו”. עיקרון מס’ 12 של שיטת “חדר כושר לאושר” נקרא “היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם”. כשאנחנו משפרים בפנים מה שלא מוצא חן בעינינו בחוץ העולם מתחיל להשתנות.