פורסם ב 27.9.20
שלום חברים יקרים, כמו בכל יום שישי אני שולחת סיפור לשבת
יום אחד פרצה שריפה ביער. כל החיות נמלטו ועפו מחוץ ליער שהיה ביתם וכעת שריפה משתוללת בו. הם היו המומים, וחסרי אונים שאין בידם לעשות דבר, כי הבעיה גדולה מדי ואינם יכולים להתמודד.
כו-לם, מלבד הצופית הקטנה שאמרה: “אני עומדת לעשות משהו בקשר לשריפה!” היא עפה לנהר הקרוב לקחה קצת מים בפה שלה, והתיזה אותם על האש. אחר כך חזרה ולקחה עוד קצת מים וכך הלוך ושוב, הלוך ושוב.
בינתיים כל שאר החיות לעגו לה וניסו לשכנע אותה כמה חסרת תועלת הפעולה שלה, כי מקורה קטן מדי והיא מביאה בו מעט מאוד מים. בין החיות שדיברו כך, היו הפילים עם חדקיהם הגדולים שבהם ניתן לשאוב הרבה יותר מים.
הצופית המשיכה לעוף הלוך ושוב ולעשות את הנכון בעיניה, מבלי לבזבז זמן כדי לעצור ולשים לב לדבריהם.כשהם הקניטו אותה ואמרו: “מה את חושבת שאת עושה?”היא רק השיבה:
“אני עושה את הכי טוב שאני יכולה”
ביער של החברה הישראלית משתוללת בימים אלה לא שריפה אחת, אלא כמה!
אולי השריפה הכי מסוכנת בעיניכם היא מגפת הקורונה, אולי השריפה הכי מסוכנת בעיניכם היא המשבר הכלכלי ואובדן מטה הפרנסה של כל כך הרבה משפחות, אולי השריפה הכי מסוכנת בעיניכם היא הקיטוב והפילוג בין חלקי החברה, אולי השריפה הכי מסוכנת בעיניכם היא אבדן האמון בהנהגה, אולי השריפה הכי מסוכנת בעיניכם היא הסכנה לדמוקרטיה, ואולי אתם רואים שריפות נוספות שלא כללתי ברשימה הזו.
לא משנה מה השריפה שהכי מסוכנת בעיניכם, בואו ננהג כולנו כמו הצופית שבסיפור, ונעשה כמיטב יכולתנו לכיבוי השרפות הקשות שבוערות ביער שלנו.
