פורסם ב 16.4.21
הסיפור של היום הוא סיפור קצר וקולע שמצאתי בספר “סיפורי חכמה ולב” שליקט וערך אלון רז
|
שני אבות יושבים על הספסל במגרש המשחקים. אומר האב האחד לשני: “מי זו הבת שלך, זו שכל הזמן נופלת?” “לא” משיב האב השני, “הבת שלי היא זו שכל פעם קמה” |
|
|
לא משנה כמה פעמים נפלנו, השאלה איך אנחנו חושבים על זה… |
פורסם ב9.4.21
את הסיפור של היום מצאתי בקובץ סיפורים סופיים כאן. התרגום שלי.
|
מולה פגש אדם מזעיף פנים הולך בדרך אל העיר. “מה קרה?” הוא שאל. האיש החזיק חבילה מרופטת וגנח: “כל מה שיש לי בעולם הזה, בקושי ממלא את השק העלוב הזה”. “חבל” אמר מולה, חטף את השק מידי האיש ורץ איתו במורד הדרך. האיש שאבד הכל, פרץ בבכי, והמשיך ללכת, יותר אומלל מאשר קודם. בינתיים, מולה רץ מעבר לעיקול ושם את השק באמצע הדרך, במקום בו האיש יהיה מוכרח לעבור. כשהאיש ראה את השק שלו מונח על הדרך לפניו הוא צחק בשמחה גדולה וצעק “השק שלי! חשבתי שאיבדתי אותך!” מולה שהתחבא מאחרי השיחים התבונן במתרחש וגיחך לעצמו: “ובכן, זו דרך אחת לגרום למישהו להיות מאושר!” |
|
|
בשק של כולנו יש כל כך הרבה. האם אנחנו צריכים לחכות שהוא ילקח מאיתנו כדי ללמוד לשמוח בו? |
פורסם ב2.4.2
הסיפור של היום הוא סיפור קצר וקולע שמצאתי בספר “סיפורי חכמה ולב” שליקט וערך אלון רז
|
מיסטיקן סופי שבמשך שבעים שנים לא ראו אותו עצוב, נשאל פעם: “מהו סוד האושר שלך?” ”אין כאן שום סוד” הוא השיב. “כשאני קם בבקר אני יושב למדיטציה לכמה דקות, ובזמן הזה אני אומר לעצמי: ’תשמע, יש לך שתי אפשרויות – או שאתה יכול להיות היום עצוב כל היום או שאתה יכול להיות שמח – תבחר’ ואני תמיד בוחר להיות שמח” |
|
|
האם באמת אפשר לבחור באושר? מה דעתך? |
פורסם ב26.3.21
היום במקום סיפור שיר ששלחה לי רותי ביום הבחירות, והוא ממש רגש אותי ומתקשר גם לחג הפסח.
|
|||||
|
מה שמפריע לנו לבחור את הבחירות הנהדרות שהשיר מדבר עליהן הוא החשיבה השלילית האוטומטית שלנו, שהיא סוג של כלא שמגביל את חופש הבחירה שלנו. |
פורסם ב19/3/21
הסיפור של היום הוא סיפור קצר וקולע שאני מכירה שנים רבות וכבר לא זוכרת ממי שמעתי אותו לראשונה.
בכיתת מדיטציה שואלים את המורה כמה זמן מדיטציה ביום מומלץ לעשות והוא עונה שהוא ממליץ על 15 דקות מדיטציה ביום.
אחד התלמידים אומר: “אין לי 15 דקות ביום, אני מנהל גדול, עובד בעומס מטורף אני לא יכול לפנות 15 דקות ביום…”
“אז לך אני ממליץ על 30 דקות” אומר המורה…
פורסם ב 12/3/21
הסיפור של היום הוא סיפור שאני חיברתי בהשראת פסוק מספר עתיק
| לפני שנים רבות בארץ רחוקה היה כפר שתושביו הלכו יחפים. האזור היה אזור סלעי ומלא צמחיה שחלק ממנה היתה קוצנית. רגליהם היחפות של תושבי הכפר היו תמיד פצועות כי כל הליכה לנהר להביא מים היתה כרוכה בהליכה קשה על אבנים חדות, ובהדקרות בקוצים.יום אחד כנס ראש הכפר אספה של כל התושבים בנסיון למצוא פתרון לבעיה הזו. הוא הציע שיזמינו יריעות עור גדולות, כדי לכסות את כל השטחים מסביב לכפר ובדרך לנהר. התחיל דיון סוער בשאלה איפה אפשר למצוא יריעת עור גדולה מספיק.ואז קם בחור צעיר ושתקן ואמר: “אין צורך לכסות את כל האדמה, מספיק לכסות את כפות הרגליים שלנו ולהגן עליהן.”וכך הומצאו הנעליים…את הספור הזה אני חיברתי בהשראת הפסוק הזההיכן זה תמצא יריעת עור כה גדולה שתכסה את פניה של כל האדמה? העור המצוי בסוליית נעלך שקול לכיסוי כל פני האדמה!הלקוח מספר בשם “המדריך ללוחם הרוח” שחובר במאה השמינית לספירה ע”י מורה בודהיסטי גדול בשם מסטר שנטידוה.והנמשל? דברים שלא מוצאים חן בעינינו קרו קורים וימשיכו לקרות במציאות החיצונית שלנו. במקום להשקיע כל כך הרבה מאמץ בלשנות את מה שמתרחש בחוץ, הרבה יותר יעיל לפתח אסטרטגיות התמודדות פנימיות. |
| בתקופה קשה זו הרבה מאוד נושאים בעולם החיצוני (בריאות, כלכלה, פוליטיקה) מדאיגים, מטרידים ומכעיסים אותנו. אולי אנחנו לא יכולים להשפיע הרבה על ההתרחשויות החיצוניות הקשות האלה, אבל אנחנו בהחלט יכולים לרכוש ידע וכלים שיאפשרו לנו להתמודד טוב יותר עם גורמי הסטרס האלה ואחרים שיבואו כשהם יפתרו. |
פורסם ב5/3/21
הסיפור של היום הוא סיפור שמצאתי באתר “בא במייל”
פסיכולוגית המלמדת התמודדות והתנהלות מול לחץ, הלכה לאורך האולם במהלך הרצאה.
כשהיא הרימה כוס מים בידה, כולם ציפו שהיא תשאל את שאלת “חצי הכוס המלאה”. במקום, כשחיוך על פניה, היא שאלה: “כמה כבדה כוס המים?”
היושבים בחדר זרקו לאוויר כל מיני תשובות המנסות לאמוד את משקל הכוס.
היא השיבה, “המשקל המוחלט של הכוס לא משנה. הכל תלוי בכמה זמן אצטרך להחזיק את הכוס. אם אחזיק אותה לדקה, זוהי איננה בעיה. אם אחזיק אותה לשעה, ארגיש כאב בידי. אם אחזיק אותה למשך יום שלם, ארגיש את ידי רדומה ומשותקת. בכל מקרה, משקל הכוס לא משנה, ככל שאחזיק אותה, היא הופכת להיות כבדה יותר.”
היא המשיכה, “המתח ודאגות חיינו הם כמו כוס המים. הרהרו בהם לזמן קצר ושום דבר לא יקרה. אם תחשבו עליהם לזמן יותר ארוך הם יתחילו להכאיב. ואם תחשבו עליהם לאורך כל היום, תרגישו משותקים לא מסוגלים לבצע דבר.”
פורסם ב 26/2/21
הסיפור לשבת היום הוא “גם זה ישתנה”, מקורו בסיפור בודהיסטי והוא מופיע בגרסאות רבות.
| זקן הודי עשיר הלך לעולמו והשאיר אחריו שני בנים. השניים המשיכו להתגורר יחד כמשפחה מאוחדת לפי המסורת ההודית. לאחר זמן מה, הם רבו והחליטו להיפרד ולחלק ביניהם את כל הרכוש שווה בשווה. לאחר שהושלמה החלוקה, הם גילו חבילה קטנה שאביהם המנוח החביא בסתר.הם פתחו את החבילה ומצאו בתוכה שתי טבעות: האחת מעוטרת ביהלום יקר והשנייה טבעת כסף פשוטה בשווי כמה רופיות בלבד.כשראה האח הבכור את היהלום, התעוררה בו תאוות בצע והוא החל בביצוע מניפולציה על אחיו הצעיר: “נראה לי שטבעת זו לא נרכשה בכסף שהרוויח אבינו, אלא עברה בירושה מאבות אבותיו. כיוון שהיא נשמרה במשך דורות במשפחה, ראוי שהיא תמשיך להישמר ולכן אני הבכור, צריך לשמור אותה. קח אתה את טבעת הכסף”.האח הצעיר חייך ואמר: “טוב. הייה מאושר אתה בטבעת היהלום, אני אהיה מאושר בטבעת הכסף”. שניהם ענדו את הטבעות ונפרדו לדרכם.האח הצעיר חשב לעצמו: “קל להבין מדוע שמר אבא על טבעת היהלום שערכה רב מאוד. אבל מדוע שמר על טבעת הכסף הפשוטה הזו?” הוא בחן את הטבעת בדקדקנות ומצא כמה מילים שנחרטו עליה: “גם זה ישתנה”. אה! חשב הצעיר. זוהי המנטרה של אבי: “גם זה ישתנה!” והוא החזיר את הטבעת לאצבעו.עליות וירידות פקדו את חייהם של שני האחים. כשבא האביב, חש האח הבכור התרוממות רוח רבה ואיבד את איזונו הנפשי. כשבאו הסתיו והחורף, הוא שקע בדיכאון עמוק, ושוב אבד לו האיזון הנפשי. הוא הפך מתוח מאוד. משלא הצליח להירדם בלילה, החל להשתמש בגלולות שינה, בכדורי הרגעה, בסמים חזקים יותר. בסופו של דבר הוא הגיע לשלב בו נזקק לטיפולי הלם חשמלי. זה היה האח בעל טבעת היהלום.ואילו האח הצעיר, שזכה בטבעת הכסף, נהנה מן האביב, אך כשהביט בטבעת נזכר: “גם זה ישתנה!”. וכשהאביב פינה מקומו לקיץ, הוא חייך ואמר: “ידעתי שזה ישתנה, ואכן זה השתנה. ומה בכך?” כשבאו הסתיו או החורף, הוא הסתכל שוב בטבעתו ונזכר: “גם זה ישתנה!” הוא לא פרץ בבכי, שהרי ידע שגם זה ישתנה. ואכן, גם זה השתנה וחלף. עם כל העליות והירידות בחייו, הוא ידע ששום דבר אינו נצחי, שהכל בא וחולף. הוא לא איבד את איזונו הנפשי וחי חיים שלווים ומאושרים. זה היה האח בעל טבעת הכסף. |
| מודעות לכך שהכל כל הזמן משתנה היא אכן גישה שמאפשרת להגביר את השקט הנפשי ולהפחית את הסטרס ונזקיו. |
פורסם ב 19/2/21
הסיפור של היום הוא סיפור חסידי שמופיע בגרסאות רבות. את הגרסה הזו שלח לי לפני כמה שנים ידידי עופר שספר לי ששמע אותו מדודו אריה ז”ל.
| הבעל שם טוב היה חוזר ושונה בפני תלמידיו על הצורך לברך על הטוב והרע באותה המידה ובאותה הדבקות. תלמידיו הקשו שוב ושוב ‘איך אפשר? על הטוב , זה ברור, אבל מדוע לברך על הרע?’.משלא הצליח להסביר, החליט הבעש”ט לשלוח אותם למסע. וכך אמר להם: ריתמו סוס ועגלה וצאו לעיירה קשצ’וב, גשו שם אל רב לייבל, הוא ידע להסביר לכם.יצאו החסידים למסע הארוך והמפרך מלווים בגשם קור וסערה. כשהגיעו לעיירה מיד החלו לשאול היכן נמצא אותו רב לייבל ידוע. יהודי המקום הבודדים השתאו ואמרו, סליחה אין אצלינו שום רב לייבל. ובכלל אין לנו רב. אבל הבעש”ט בכבודו ובעצמו שלח אותנו אליו אמרו החסידים. מצטערים מאוד אמרו היהודים אבל הלייבל היחיד בעיירה שלנו הוא לייבל’ה הקבצן, יש לו איזה צריף בקצה העיירה.ביאושם החליטו שאם כבר הגיעו עד כאן יגשו לדבר עם לייבל’ה זה. צעדו לקצה העיירה והגיעו לצריף מט לנפול, מוקף כולו בבוץ ורק עששית זעירה מאירה את חלונו. דפקו על הדלת. איש לבוש בלויים פתח להם בחיוך. שאלו החסידים: אתה רב לייבל? חייך האיש במבוכה, ואמר: ‘אני לייבל אבל ממש ממש לא רבי’.אבל הבעש”ט בכבודו ובעצמו שלח אותנו אליך. אמרו. מצטער אמר לייבל’ה אני את הבעש”ט לא מכיר ולא פגשתי מעולם. אבל הוא גם אמר שאתה תדע להסביר מדוע יש לברך על הטוב ועל הרע כאחד. אמרו החסידים כמעט בדמעות.האיש פרץ בצחוק גדול ואמר: תראו עכשיו ברור לי שמדובר בטעות, מפני שלי מעולם לא קרה שום דבר רע. בואו תיכנסו אכין לכם כוס תה. |
| הסיפור הזה מדגים בצורה מקסימה איך תפיסת המציאות שלנו ורמת השמחה שלנו תלויות בצורת החשיבה שלנו. |
פורסם ב 12/2/21
הסיפור של היום הוא סיפור קלאסי ותיק מחויך אבל חכם שמסתובב בגרסאות רבות
| סטיב היה בחור בשנות ה-40 לחייו שחי באוסטרליה. לסטיב היה חלום לחצות את המדבר בג’יפ לבד. הוא לקח קורס לנהיגה במדבר באחת החברות הידועות בארצו, עשה רשימה של ציוד שהוא צריך לטיול שטח, שכר גיפ ויצא לדרך.לאחר יום שלם של נהיגה הרגיש סטיב שיש לו פנצ’ר בגלגל האחורי. אבל הוא לא נלחץ. הוא ידע שהצטייד בשני גלגלי ספר. ירד מהגיפ הוציא את הגלגל ספר, את מפתח הגלגלים, ואז התברר לו ששכח את הג’ק…הוציא סטיב את המשקפת המשוכללת שארז, עלה על גג הגיפ והסתכל מסביב. במרחק הוא ראה בית. סטיב קפץ משמחה השתולל וחשב “ניצלתי. יש בית לא רחוק מפה. אני אגיע לבית הזה אדפוק בדלת, יפתחו לי את הדלת, אומר ‘סליחה נתקעתי פה עם פנצ’ר אפשר לקבל ג’ק?’.יתנו לי את הג’ק אחליף את הפנצ’ר אנהג חזרה לבית הזה אחזיר להם את הג’ק אומר תודה רבה ואמשיך את הטיול”.סטיב התחיל ללכת. הלך והלך ובדרך חשב לעצמו: “ומה אם מי שגר שם אינו נמצא בבית? מה אעשה אז?”סטיב המשיך ללכת, בינתיים ירד החושך, והוא חושב לעצמו “ומה אם מי שגר שם, הוא בחור ממש ממש מבוגר שאין לו בכלל מכונית?”סטיב ממשיך ללכת, הוא כבר עיף וצמא, והוא חושב לעצמו: “מה אם מי שגר שם לא דובר את השפה שלי ולא יבין אותי בכלל?”ממשיך ללכת וחושב “ומה אם מי שגר שם בכלל לא ירצה לעזור לי?”ממשיך ללכת וחושב לעצמו “ומה אם הבחור שגר שם ממש לא נחמד ויטרוק לי את הדלת בפרצוף, ואפילו לא יציע לי כוס מים?”סטיב ממשיך ללכת, מגיע לבית. דופק בדלת. הדלת נפתחת, בפתח עומד בחור, וסטיב מתפרץ עליו: “יודע מה? מי צריך את הג’ק שלך בכלל?” |
| למחשבה שלנו יש המון כוח. לעיתים קרובות תהליכי מחשבה שליליים אוטומטיים, גורמים לנו כמו לסטיב סבל רב ומיותר. |
